מאיר פרידמן / תמימות |
ממשורר זקן
עת הוא יושב עם חבר מרעיו
מעלה זכרונות באוב
על יופי עלומיו ומילותיו
אך הקמטים עצמם מקומטים
עיניו כבויות
וחריצי מחשבה
של לילות צעירים
גוועים כמו נר זכרון.
עצוב לשמוע משורר זקן
עצוב לדעת כי הכול
ייתם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|