[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אור בנעטיה
/
מסיבת הפתעה

את באה עם ההורים שלך...
והכל מושלם - כמובן הופיע "איתי" שכמעט דפק את העניין אבל את
עדיין לא גילית כלום.
כל התמונה וכל שניה רצה בהילוך איטי מטורף שמורט עצבים.
את פותחת את הדלת של הבית ואז כמו פיצוץ בתוך הלב את נבהלת...
"הפתעה! "
ואת כל-כך לא מאמינה!
ואת רואה אותי מחייך אליך ומתקרב אליך ואת לא מבינה...
אני לא אמור להיות בצפון?! אני אמור להיות בכלל עם המשפחה...

"את באמת חושבת שאני אפסיד את היום הולדת שלך?!" אני לוחש לך
באוזן...
ואת מחבקת אותי ומנשקת אותי ליד כולם...

ואז תורם של כולם לעבור את מסך "הבר מצווה" של הנשיקות:
"מזל טוב! - לא כל יום נהיים בני 17".
יום הולדת שמח חמודה!

ומעבירים את הערותיהם השנונות כמו:
"איך רואים שגדלת בשנה!"

ואת צוחקת ומאושרת
ואני מביט בך במבט כל-כך מעריץ

ואת כל-כך יפה... והכל הלך כל-כך מושלם...
ואני מת כבר להעיף את כולם מפה ולהפשיט אותך ולנשק אותך!
ורק מת לראות את החיוך המיוחד שלך שעושה לי צמרמורות בגוף
----
כעבור שעתיים...
כולם הלכו...
אני ואת לבד מנקים את הלכלוך האחרון שנשאר מהמסיבה
ואני שם מוסיקה... ומתיישב על הספה
ואת... באה ומתיישבת עליי...
ומתחילה לנשק אותי... ואני אותך...
ואני מלטף את גבך... ומריח את ניחוח השיער שלך שתמיד שובה אותי
כעבד תחתייך.
ומנשק את צווארך ומרגיש אותך כאילו היית נעלמת לתוכי.
אני מלטף לך את הכתפיים החלקות והתמימות שלך ומנשק את צווארך,
שומע את גניחת ההנאה הראשונית שאת מוציאה מתוך גופך.
אני פורק את חולצתך דרך כתפייך, ומנשק את שדך הימני בעדינות.
ואת... מרימה את ראשך מעלה, נאנחת מהתענוג.
ואני... בחזקה ובעדינות (כאילו היו אחד ויצרו הכל כאחד
מושלם...) מלטף כל חלק עור בגוף היפיפה שלך ו...

את לפתע עוצרת...
"מה?" אני מביט בך ולא מבין...
"מה קרה?" אני שואל אותך בעדינות...
ואת... מסתכלת ימינה ושמאלה ונזכרת... "ההורים שלי צריכים
לחזור!"
ואני... באופן רגוע אומר... "או קיי..." ויודע שהכל יהיה בסדר
ואין צורך לפחד או להילחץ יותר מידי...

היא מרימה את השפופרת ומתקשרת לפלאפון שלהם...
היא מדברת ברוסית כמה משפטים שלא הבנתי...
אבל לפי ההבעה שלה ידעתי מה היא הולכת לומר...
היא מסתכלת עליי במבט עצוב ועיניים גדולות ואומרת, "הם עולים
עכשיו".
סידרנו את הבגדים והשיער פרוע, ולפני שיכולנו לומר בקושי שתי
משפטים, ההורים נכנסו...
"הי!" "מה שלומכם?" " איך היה הבילוי?"
"שלום אור, מה שלומך?" הם שואלים אותי...
"נהניתם אחרי שהלכנו?"
"לא הרסתם את הבית נכון?" שאל אבא שלה בצחקוק קל וחיוך בריא
(הורים חמודים היו לה).
ההורים שלה נכנסו לחדרם וסגרו את הדלת כדי שלא יפריעו לנו.

הולכתי אותה יד ביד אל חדר השינה שלה
----
ואת כולך מאושרת רק להיות איתי...
ואני מרגיש אליך באותו רגע... וויברציות שהלב הדופק שלי לא
מסוגל לעמוד בהן...
ואני עולה על המיטה שעליה את שוכבת
רוכן מעליך כשאת נאנחת מהמעמס הכבד של גופי.
את מחייכת אלי חיוך שמתחיל להעלם פתאום להבעת פנים לא מוגדרת.
ואת מלטפת את הכתפיים והידיים העוטפות שלי, ואני מנשק אותך
ומסתכל עליך בעיניים היפיפיות שלך ו...
פתאום אני רואה משהו שאני לא רואה בעינייך בדרך כלל...

"מה קרה ממי?" אני שואל אותך בצורה הכי רכה שהגרון שלי מסוגל
להוציא...
את מסיתה את עינייך ממני ואומרת, "כלום.."
את קמה ומתיישבת על המשענת של המיטה ובוהה במזרן במבט עצוב...

אני מסתכל עליה ואומר לה
"את לא רוצה?"
היא... כמו במין בושה בעיניה מראה לי שלא.
אני לא אומר דבר ושוכב לידה, ולא אומר מילה...
שקט השתרר... שקט של זמן לא מוגדר... שקט שבו רעש של חרק היה
יכול להישמע כרעש של פטיש.
---
"אתה לא מבין..." היא מפלחת את השקט בהתפרצות ובקול מסביר -
"אני לא רוצה לעשות את זה כשההורים שלי נמצאים בחדר הצמוד".
"זה בסדר ממי..." "אני אוהב אותך", אומר לה ומראה כאילו שזה לא
מפריע לי...
אבל זה כן... זה כן הפריע לי... ולא רק בגלל שאני ציפיתי לרגע
קסום
אלא גם בגלל שהיא לא סיפרה לי מה באמת קרה... ומה העניין...?

אנחנו שוכבים בשקט - בשקט... ולפתע אני מרגיש טיפה נופלת על
היד שלי...
אני מטה את פניי ומנסה להסתכל על פניה, והיא מנסה לברוח ולא
להראות שהיא בוכה...
אני מסתכל עליה במבט דורש הסבר ושואל אותה בצורה מבקשת -
"מה קרה?"
היא פותחת את הפה ומנסה להוציא קול מתוך גרונה היבש ולוחשת -
"זה סתם דיכאון של יום הולדת..."







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם התאומים לא
יבואו אל מוחמד,
מוחמד יבוא
אליהם!






מוחמד, טייס
ריסוס מורעל,
מובטל כבר שנה
בגלל הסגר


תרומה לבמה




בבמה מאז 31/5/04 18:56
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אור בנעטיה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה