כשתתעורר,
היא תרוקן את הבאר,
ותמלא בבלהות,
את כל בריכת המשאלות,
לנצח תהיו זרים,
היא לא תשלח יותר פרחים,
או לפחות רק לא לך,
שוב לא תראה את חיוכה,
שהחלום אט יתבהר,
אולי כדאי שתתעורר.
סתם מתוך הרגל,
לוחש לה כמה היא יפה,
עד אין סוף,
ומלטף אותך ברוך,
קרוב אלי,
אולי עוד פעם לאהוב,
עד אין סוף.
כי לעולם לא מאוחר,
אל תוותר על המחר,
היא מנסה אותך לבעוט,
אל תוך ביצת האשליות,
לחשוב היה או לא היה,
יצרנו כך זהות בדויה,
כל מה שהיא רוצה קורה,
אז תתעורר רק תתעורר,
כי כבר נברתי בתוכי,
זה לא אני שאנוכי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.