אלי אור / מכתב |
אטול.
את הלבלוב, את הפריחה, את העצב, את השמחה
והתום.
ושזרתי דמע בצחוק ילדים
עצב בחום,
ובשיר את שמי אחתום.
בסוף המכתב
את שמי אשלח
ובין שורותיו.
וידעתי - הן תסלח,
אהובי,
על מסגרת וכתב.
ששוקעות שקיעותי בין זריחותיך, ובין יומך,
בין ניצני פורחים פרחיך
תום ושמחה
בין דמעותי ובין דמעותיך
לילי ויומך,
שמי,
ושמך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|