הם היו כעוף השמים
הנושא בין כנפיו
חלומות על בית.
במעופם היכתה
השמש עיניהם,
שיברה לרסיסים
כל חלומותיהם.
בעודם מרחפים,
בנתיבי השמים
בדרכם אל
בית חלומותיהם,
נערף צווארם
הותר דמם עלי
ארץ נוכרייה.
אדמה זרה
הסופגת דם אדם,
ומשחרת כשועל
לטרף.
לזכר אלה שהיו ואינם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.