אני נופל למטה.
נפילה גדולה.
נפילה חזקה וקשה.
נפילה שמזעזעת אותי כל פעם מחדש. גורמת לי לחשוב על מהות
החיים, ולמה אני חייב לסבול.
אני תוהה, מתי זה ייפסק?
מתי יהיה אפשר לחתוך את זה, לטוב או לרע. זה חייב להיגמר איך
שהוא, לא הגיוני שאני אמשיך בדרך הזאת בלי שמשהו יקרה. אולי
אני אצא מזה נקי, אולי אני אמות. אבל הנפילה הזאת לא נגמרת.
נפילה מהירה, מאד, בקצב מטורף. אני יודע שאני גוסס עכשיו,
ושאני יכול למות כל רגע, מוות מהיר ונטול כאבים.
אבל זה ממשיך, אותה הרגשת גסיסה מהירה, אבל שום דבר לא קורה.
הפחד כבר השתלט עליי לגמרי, פוחד מכל תזוזה שלי, לא יכול לשלוט
עליה.

מבחוץ העולם סובב כהרגלו, איש לא מבחין בהיעדרותי הפנימית,
בחוסר האישיות שלי.
אולי היא לא חסרה, היא פשוט כלואה.
אני ממשיך להסתובב, יוצא החוצה, מבלה. אבל לא חושב. כולי שקוע
בנפילה שלא נגמרת.
הנפילה שלוקחת את הנשמה איתה, את המחשבה, ואת כל עולמי
הפנימי.
היא נטרלה את המח שלי. כמו שמנטרלים פצצה, אבל היא עוד ממשיכה
לעבוד.
הפצצה אמורה להיות מושמדת, מהר, שלא ייפגעו.
אבל אני, כמו הפצצה, רק שאני לא מושמד. ורק אני נפגע.

אני מנסה לראות את הסוף, מסתכל למטה ומביט הכי רחוק שאני
יכול.
אולי התחתית קרובה. אולי יש עצירת ביניים. אולי פשוט אפשר
להפסיק את זה לכמה רגעים ולחשוב.
לחשוב על כל מה שהפסדתי בזמן שנפלתי. על כל הרגעים המושלמים
האלה שחוויתי מבחוץ, כאישיות חיצונית. אבל כל כך הייתי רוצה
להרגיש את זה מבפנים. לתת לאושר הלא-מוכר לחדור לכל גופי,
ולהתענג מהתחושה.

אני נופל. מפחד. לא עוצר. אולי מתתי מבחוץ כבר. אני לא יכול
לדעת, וגם אם הייתי יודע, בטוח שלא הייתי זוכר. לא יודע איך
אני נראה, אולי נהייתי יפה יותר, אולי גבהתי, אולי נהייתי
מכוער יותר, אולי יש לי פצעים, אולי אני יותר מוכר בעיר, אולי
מחבבים אותי יותר, אולי שונאים אותי. אולי יש לי אהבה חדשה,
חיים חדשים, עולם חדש, שאני לא יכול ליהנות ממנו, או אולי
לסבול.
אני רק רוצה להרגיש משהו. לא משנה מה.

הפסקתי להרגיש נפילה. פתאום כך.
האם זה אומר שבאמת הפסקתי ליפול?
או שאולי שכחתי הכול?
אני עדיין לא חושב צלול. אני עדיין לא יודע את מקומי בעיר
הגדולה.
אולי הנפילה הפסיקה להשתלט על כולי, ועברה רק לחלק קטן?
אולי אני לא יודע. אולי הכול היה בדמיון. אבל הזמן האבוד הזה,
כבר אי אפשר לפצות עליו.

מנסה לחזור להרגלי, מנסה לחשוב שעוד לא מתתי מבפנים.
לא מצליח. אין דרך חזרה.
ממשיך ליפול, ורוצה את זה.