[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רז סדן
/
לחברותי ה-''נאמנות''

היינו יחד בכיתה ה'. ו-ו' ו-ז' ו-ח'. תמיד ביחד. תמיד אחת ליד
השנייה. בהפסקות יושבות יחד על הדשא ומרכלות על הבנים של
השכבה. בשיעורים מסתודדות על הבגדים של המורה. בטיול השנתי
ישנות ביחד באותו חדר, ומדברות עד השעות הקטנות של הלילה.
חברות.
כמו כולם (ובעיקר-כולן) גם אנחנו חווינו את תחילתו של הגיל
הבעייתי ביותר בתחילת חייו של בן אדם. גיל ההתבגרות. יחדיו,
העברנו חוויות, מי מאיתנו כבר קיבלה מחזור (אני), מי לובשת
חזייה (אני), מי מורידה שערות (אני ואני ואני), ובסופו של דבר,
עשינו מעין תחרות מי תתבגר קודם. בניגוד לכל ספרי ההתבגרות,
שבהן הראשונה להתפתח היא גם זאת שהבנים מתחילים איתה קודם,
המציאות טפחה על פני: הבנים, לא רק שלא התחילו, הם לא התקרבו.
הייתי עגולה וגמלונית. לא אהודה. רק בחבורה "שלנו" הרגשתי טוב.
טוב מאוד.
לא היה אכפת לי מההערות הדביליות שהיו לכן לגבי: "אני אוהבת
בנים רזים... מה ? את לא? טוב, את בטח אוהבת אותם שמנים...
כמוך..." "מתוקה, אימא שלי הייתה בשומרי משקל, רוצה שאני אביא
לך את הטלפון?" ואותו חיוך דבילי מרוח על הפרצוף, ואותה
לגלגנות בעיניים. אנחנו עושות לך טובה, מותק, בזכותנו את
מקובלת. כדאי שתגידי תודה...



אחרי החופש הגדול של כיתה ח', חזרנו ביחד לבית ספר. זה היה
החופש הראשון, מאז שנפגשנו, שלא בילינו יחד. אחת נסעה לארצות
הברית, אחת הייתה עם אימא שלה בבית חולים, אחת סתם הייתה בים
כל היום, אחת למדה.
ואחת, החליטה שנמאס לה, ועשתה דיאטה. כל החופש רזתה ורזתה,
וכשגמרה לרזות, הגיעה לבית הספר. הפעם ההערות היו שונות. "יו,
איזה כוסית, חבל על הזמן!" "תתחילי ללכת עם ג'ינסים, שיראו את
הרגליים!" ואפילו, "יש מסיבה היום, בא לך לבוא?"
אבל לי, לא היה בא. בא היה לי לרדת עוד קצת במשקל. ועוד קצת.
ועוד. מה שלא ידעתן, יפותיי, הוא ש: א. אסור לרדת 10 ק"ג
בחודשיים, ו-ב. הדיאטה שלי, לא הייתה דיאטה כמו שהייתה צום
מוחלט.
אושפזתי כשבועיים אחר כך. לאחר שנה, אחרי החופש, חזרנו כולנו
לבית-ספר. דחיתי כל ניסיונות "חיזור" מצידכן. לכן, זה לא
הפריע. מצאתן לכן חברות (וחברים) חדשים. כבר התנשקתן לא פעם
ולא פעמיים. לכולכן כבר היה חזייה (שלא לדבר על החזה...), כבר
היה מחזור, ובחופשיות הייתן מדברות על "אתמול עשיתי רגליים..."

אני, כבר לא הייתי חלק מזה. פשוט לא יכולתי.



עברה שנה, שמרנו על אי-אילו קשרים רופפים, חלקם התנתקו
לחלוטין. יום אחד, דיברה איתי אחת מה-"חבורה": "היי, מה קורה?
"בסדר, מה איתך?" "אני בסדר חמודה... תגידי מותק, לאן את יוצאת
יום שישי, בא לך לבוא אלי? יהיו כמה בנים... יהיה נחמד..." "לא
תודה, אני צריכה ללמוד". "אפשר לשאול אותך שאלה?" "בטח", "אבל
אל תעלבי". "אוקיי", "למה את מתנתקת מאיתנו ככה? אנחנו נורא
נעלבות את יודעת? היינו חברות כל כך טובות... אני מרגישה ממש
רע עם זה..." אי אפשר להגיד שהייתי המומה. תמיד היא הייתה טובה
בלהחניף לאנשים שהייתה צריכה אותם... "חמודה, אני בטוחה שאת
מתגעגעת אלי, כמו שאני מתגעגעת אליך, אבל אנחנו... איך אתן
קוראות לזה? 'לא באותו ראש'... את מבינה?" היא עשתה פרצוף כזה
של על-מה-את-מדברת... "תראי חמודה, אני יודעת שאת נורא בוגרת,
יש לך המון חברים, כולם בנים, יש לך חזייה מידה D ואת לובשת
חוטיני. אבל אני מצטערת, יפה, יש לי חיים מעבר לזה. לא רוצה
להיכנס לראש הדבילי הזה. את התפתחת בגוף - אני, בנשמה. ואני
מקווה שיום אחת גם את תוכלי להבין את זה..."

היא לא דיברה איתי מאז. אני לא חושבת שהיא הבינה...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
סלוגן זה למעשה
גן איטי?





זאת שאהבה את
התל-אביבי


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/5/04 20:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רז סדן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה