זה היה אחרי יום עבודה מפרך בן 15 שעות, בדרך חזרה מהעבודה
שוחחתי עם אדם.
לא בן אדם -לא סתם אדם אלא אדם -האדם הראשון.
דברנו קצת על חוה (מעורר תאבון), על הנחש (הוא רק ניחש את אשר
נודע לצמד הראשוני) וגם (קצת) על אלוהים.
חשוב היה לאדם לציין כי הוא לא מאמין באלוהים אלא פשוט יודע
שהוא קיים (לא מפליא במיוחד).
הטחתי בפניו: קיים רוע בעולם כגון: שואה, רעב בסומליה, פגועים,
אונס, אבולה (רק תגידו וזה צוין) "ואיפה אלוהים?" שאלתי אותו
"איך זה יתכן?" "איפה אלוהים היה בשואה? הלא נטבחו שם יהודים
שומרי תורה ומצוות" ואלוהים שותק.
וגם הוא שתק.
"מה אתה שותק?!" שאלתי אותו.
הוא שתק לרגע ואז אמר: "אתה מפחד".
"מפחד?" "אני מפחד?" "אני לא מפחד משומדבר, טוב אולי רק
ממחטים".
"אתה מפחד מאלוהים" הוא אמר.
"איך אני יכול לפחד ממשהו שאני לא מאמין בו?" שאלתי.
הוא חייך ואז אמר: "אז אתה מפחד מהרב עובדיה".
עקמתי פרצוף, "אני לא מפחד מהרב עובדיה" אמרתי לו.
"אז בוא נקרא לזה "השלב השלישי"".
הרמתי גבה, "השלב השלישי" מלמלתי לעצמי, על מה הוא מדבר לעזאזל
הרהרתי.
"ראה, לפני החזרה בתשובה ישנם שלושה שלבים שיש לעבור"
"איזה?" התפרצתי.
הראשון - "האם אלוהים ישנו או איננו?"
השני - "האם הוא פאסיבי או אקטיבי?"
ואז שתק.
"ומה השלישי?" שאלתי.
"תפסיק לפחד", הוא הסתכל לי עמוק לתוך העיניים ואמר: "השלישי
הוא - האם אלוהים רוצה ממך משהו?"
עצרתי אותו ואמרתי לו למה לי לפחד מ"השלב השלישי" אם אני
מלכתחילה לא עברתי את השלב הראשון? ובכלל למה לי לחשוב עליו?
הוא חייך.
"מה אתה מחייך?!"

"בדיוק כך" הוא אמר "אל תחשוב על השלב השלישי" והלך.

נותרתי מבולבל בשתיים לפנות בוקר בצומת פלוגות וכל הזמן הדהד
בראשי ה"בדיוק כך" הזה שלו וה"אל תחשוב על השלב השלישי".
נכנסתי הביתה ובתיבת הדואר שלי מצאתי עלון של חב"ד, הצצתי בו
(הוא קשקש על מצוות וכו') לפני שקימטתי אותו והשלכתי אותו  לפח
(כמנהגי) ונשכבתי לישון.


בבוקר קמתי ומצאתי את האלוהים ואת הפחד שלי מקומטים בתוך פח
האשפה.