היצורים בלאפטוף כבר היו קיימים, גם החקלאות והצדק.
החכמה הייתה קיימת אצל יצורים אחדים.
אבל מה שהיה משותף לכל היצורים בלאפטוף הוא המוות, יצורים היו
חיים את חייהם כרגיל, עד שאחד קולו מזקני לאפטוף הלך לישון ולא
התעורר.
כל האנשים בלאפטוף ניסו להעיר אותו בהרבה שיטות, שעונים
מעוררים, מים, כפות. כלום לא עזר.
מהומה קמה בלאפטוף התושבים התלוננו בפני האלים, כל עם אל אליו
"יום אחד זה יקרה לנו" ואנחנו נמחק מהעולם, האלים אמרו שהם לא
יכולים לעצור את המוות מאז שגיוועלט נוצר, אבל הם יכולים לנסות
לגרום ליצירת צאצאים.
היחידים שיכלו להתרבות היו מסדר העציצים, שהתרבו בזכות שולץ.

זאת הייתה עוד תחרות בשביל האלים, מי ימצא אל פריון קודם
ויגרום לעם שלו לחסל את העם השני.
האלים שלחו שליחים מחוץ ללאפטוף למצו מישהו שיתאים לתפקיד.
האלים של צ'לס (ארץ המצ'ולסים) שלחו את אתמולטומרו היצור
המוזר, המרחף וחסר הרגליים. ואת ארטיקרלו, הארטיק בעל הגוף שכל
הזמן קר וכשמים אותו במיקרו עוד יותר קר לו.
האלים המלומנים שלחו את התאומים קופרי וכופרי.
כלם הלכו לכיוון רוסיה שהייתה אחת המדינות הקרובות ללאפטוף.
כופרי וקופרי הגיעו למוסקבה ושם הם פגשו חסידה עצלנים ומכורה
לאלכוהול. הם הציעו לה לבוא, היא לא רצתה, אז הם תקעו אותה
בשק. ולקחוה.
אתמולטומרו וארטיקרלו הגיעו לצ'רנווויל הם לא מצאו שם הרבה,
ארטיקרלו היה רעב אז הוא הלך לירקן וקנה כמה כרובים.
הם ישבו בפארק לאכול ויסתכלו על הנוף, על האנשים היפים העלי
ארבעת העיניים וכנפי הזבוב.
ארטיקרלו התכוון לאכול כרוב, "תזהר! יא מניאק!"
הוא הסתכל ימינה התסכל שמאלה, ולא ראה כלום.
הוא התכוון לנעוץ את שיניו בכרוב "זהר! יא בן טחורים!"
הוא לא הבין מה זה, הוא הסתכל למעלה, הסתכל למטה, ונדהם למראה
עיניו.
כרוב קטן, "שלום אני קרוביו הכרוב הרדיו אקטיוי, מי אתה?"

כולם נפגשו בשדה התעופה של רוסיה, ושמו את השקים שלהם על
המסילה של שדה שתעופה, כופרי את השק עם החסידה, וארטיקרלו את
שק הכרובים.
כשחזרו ללאפטוף, הראו לאלים את אשר מצאו.
"מצאנו כרוב רדיו אקטיבי" אמר ארטיקרלו לשוגאלאפטף, כשפתח את
השק. "מה?" נשהם שוגאלאפטוף, זאת חסידה, שיכורה".

"הבאנו לך חסידה" אמרו האחים קופרי וכופרי, כשנתנו לא.ב.ג מזה
את השק.
"מה?!" הוא צעק, זה שק מלא כרובים"... "שלום אני קרוביו..."
החסידה, מונתה כאלת הפריון המצ'ולסת, קרוביו כאל הפריון
המלומן.
מאז ילדי צ'לס, באים מהחסידה, וילדי מלומניה באים מהכרוב.

החסידה השיכורה הייתה עצלנית, ולכם שכרה חסידות אחרות שיעבדו
במקומה.
מדי פעם שהיו נגמרים לקרוביו זרעי הכרוב הקסומים שמהם היה
מייצר ילדים היה מבקש עזרה מהחסידה.
ולכן חלק מהילדים המלומנים גם באים מהחסידות.