יוליה גולבום / כשהחיים נגמרים |
אתה אפילו לא קולט
וכולם ממהרים
ולא עוצרים
רצים, רצים
נעלמים לאט
נמוגים בין העצים
נבלעים בתוך המדרכה
כמו רוחות רפאים
ורק אתה עודך
עומד
וחושב
למה מישהו מלמעלה
עצר לך את הלב
והפסיק את הכאב
בשנייה, בשבריר הרגע
שכבר עבר
אבל אתה
משום מה
עדיין נשאר
אפילו שכבר
אין לך כאן
ולו דבר.
אתה בסך הכל מת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|