[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אידוס דאבל-או סבן
/
תלמדו לשחות

הערת הסופר:
הסיפור הזה נכתב בהשראת השיר "Aenema" של הלהקה המעולה Tool.
הגירסה הראשונה היתה סיפור קצר וטיפשי עם עלילה שונה לגמרי
שזרקתי לזבל.  הגירסה השנייה הייתה סיפור קצר עם העלילה
הנוכחית.  ראיתי שעשיתי יותר מדי קיצורי דרך, אז שיניתי את
הקונספט.  הגירסה הזאת היא הגירסה החמישית אולי.  כרגע אני לא
מסוגל לסיים את הסיפור, ולכן פירסמתי אותה כפרגמנט (יש עוד
הרבה עלילה).  מקווה שתהנו בכל זאת.





עיניו הירוקות נפקתו בבת אחת לרווחה.  אישוניו שלא ראו אור
יומיים, התכווצו לשתי נקודות שחורות זעירות.  הוא הקיץ מהשינה
העמוקה בה שהה בשבוע האחרון.  גרונו היה יבש, וביטנו קירקרה
בעוצמה.  גופו בגד בו ושחרר את צרכיו על הסדינים.  הוא הוריד
מעליו את השמיכה ונעמד לאט, מתרגל לרעיון של שיווי משקל.  את
ערכת התפילין שלו הוציא מהשידה הקטנה ליד המיטה וערך את טקסי
הבוקר היומיים שלו.

מייד כשיצא מהדלת הראשית של הבנין החום והלחות הבלתי נסבלים של
הקיץ התקיפו את גופו בעוצמה מלאה.  אבל לא היה לו אכפת מכל
הצרות החומריות האלה, עכשיו שהכל נראה לו כל כך ברור.  הוא
חייב לצאת מירושלים.





לילה קריר בחברון, 3 לפנות בוקר.  דמויות לבושות בשחור מכף רגל
ועד ראש רצו בזריזות מסביב למבנה נטוש.  כל אחת התייצבה במקומה
וחיכתה להודעה להתחיל את המבצע.  ההודעה זמזה באזניות שלהן
אחרי דקה.  

כל הדמויות קמו לתחייה עם מיקרו עוזון טעון ביד.  הן פרצו לתוך
המבנה מהדלת האחורית והצביעו בחשכה את כוונות הלייזר שלהן לעבר
כל חפץ, בחשש שפתאום יזוז.  הכח התפצל לשני צוותים.  צוות אחד
עלה במהרה במדרגות כאשר הצוות השני התפזר בקומת הקרקע של
המבנה.  הבזקי אור מלווים ברעש של ירי חתכו את האוויר לאחר
כדקה.  לאחר כשתי דקות הסתיים המבצע בהצלחה.

בקומת הקרקע סחב הצוות הראשון את הגוויה של המחבל לכיוון
היציאה.  הצוות השני לעומתם, הצליח ללכוד אחד חי והוביל אותו
במורד המדרגות עם ידיו מעל ראשו בכניעה.  את המעבדה שהיתה
בקומה השניה פירקו לגמרי.  היו שם מיכלים מלאים בכימיקלים,
אספקה של מעגלים אלקטרוניים, וכמובן חומר נפץ מסוגים שונים.
את כל הציוד ביחד עם המחבל החי והמחבל המת העמיסו על רכבי הGMC
השחורים שחיכו בחוץ, וברחו בחריקות צמיגים מהסצנה.





גיא שיפשף את עיניו והסתכל על השעון.  השעה הייתה שש בבוקר.
הוא הסתכל במראה האחורית של האוטו לבדוק שהוא נראה בסדר.  שיער
שחור קצוץ עמד על ראשו הצר.  פניו היו חלקות מהגילוח שהרביץ
לפני חצי שעה.  אפילו העניבה נשארה בפוזה שסידר.  

היום היה היום לו חיכה כל כך הרבה זמן, אולי כל החיים, חשב
לעצמו.  למשפחה ולחברים אמר שהוא יוצא לשליחות.  זה היה נכון
במידה מסוימת, אך כמובן לא האמת לאמיתה.  ככה חיים כשמתנדבים
לשב"כ.  שומר גבוה בא לעברו והוא הוריד את החלון ולחץ את ידו.
"בוקר טוב גיא."
"בוקר אור נמרוד."
"שיהיה לך בהצלחה, אני מקווה שעוד יצא לנו להיפגש."
"גם אני..."
השומר חזר לבודקה, ושער הכניסה הגבוה נפתח הצידה באיטיות.  גיא
נפנף לו לשלום ונסע פנימה.

כוס קלקר לבנה נפלה מהמכונה.  קפה נמס עם שתיים סוכר נשפך
פנימה.  גיא הרים את הכוס ושתה בהנאה מהקפה החם.  הוא בדק את
תיבת הדואר שלו לראות אם יש הודעות חדשות.  היא היתה ריקה מלבד
סטיקי נוט צהוב שהודיע לו לבוא לארנון ברגע שיגיע.  גיא הרים
את גבותיו ברגע של חרטה וחשב על כל האנשים שלא יראה בתקופה
הקרובה.

מחבלים היו נשברים אחרי שלושה ימים גג במטה החקירות.  הם תמיד
התוודו על מעשי הטרור הלאומניים שלהם.  הם תמיד מסרו שמות
וכתובות של חברי החוליה.  באופן כללי, הם תמיד עשו חיים קלים
לביטחון מדינת ישראל, לאחר שנתפסו כמובן.  גיא זרק את הפתק לפח
והלך למשרד של ארנון.  הוא ידע על המבצע שנערך לפני כמה לילות,
ותהה מה התגלה שגרם למדינה לשלוף עוד קלף מהחפיסה שלה.  כשעבר
ליד המזכירה הסקסית של ארנון חייך בשרמנטיות, אין כמו לראות
נשים יפות על הבוקר.  הוא אמר לה בוקר טוב, נכנס למשרד, וסגר
את הדלת מאחוריו.

ארנון היה גבר מבוגר בגובה בינוני עם קרחת נוצצת על ראשו.
כשגיא נכנס למשרדו, הוא עמד ליד החלון והסתכל החוצה מבעד
לתריסים.

"בוקר טוב ארנון."
"שלום גיא", אמר ארנון בקולו הסמכותי והסתובב לעברו.
"שב בבקשה.  אפשר להציע לך משהו לשתות ?"
"לא תודה, חיסלתי כבר קפה אחד.  הרופא שלי המליץ לי להוריד את
רמת הקופאין בגוף."
שניהם התישבו על הכורסאות המרופדות.  ארנון לחץ על כפתור
בטלפון שלו וביקש קפה שחור מהמזכירה.

"מה שלום עידית והילדים ?" התעניין גיא.
"בסדר גמור.  מיקי משתחרר שבוע הבא."
"שיהיה במזל טוב!  אז מתי נראה אותו כאן ?"
ארנון צחק.
"זה עדיין לא בראש שלו, הוא רוצה לטוס לדרום אמריקה עם חברים.
אחרי זה נריץ איתו שיחה."
המזכירה של ארנון נכנסה לחדר והביאה לו קפה עם צלוחית של
ביסקויטים.  היא חייכה כשהסתכלה על גיא ונעלה מאחוריה את הדלת
כשיצאה מהחדר.  גיא קרץ וארנון חייך.
"בסדר גיא.  ניגש לעסקים ?"
"כמובן", אמר גיא בהתרגשות והתיישר בכסאו.

"אתה בודאי תוהה למה הגיעה ההחלטה להעביר דווקא אותך מהאימונים
לשירות מבצעי", פתח ארנון ולגם מהקפה.
"ובכן, תחקור המחבל העלה תוצאות מעניינות.  השגנו שמות חדשים
וכתובות של מעבדות דומות לזאת שפרצנו אליה בשטחים.  הישג
מודיעיני כביר בפני עצמו".  גיא הנהן למשמע דבריו וארנון
המשיך.

"יש סיבה טובה למה בחרנו דווקא בך מכל הסוכנים הותיקים והטריים
כאחד.  זה לא סוד לציין שחזרת בשאלה לפני חמש שנים, זה רשום
בבירור בתיק האישי שלך."
גיא התפלא למה ארנון הזכיר לו דווקא את הפרט הזה.  הוא שם לב
שהוא מפספס את דבריו של ארנון מחוסר ריכוז, וחזר לתת לו תשומת
לב.

"...מקנה לך היכרות טובה וטבעית עם העולם ההיהודי הדתי.  אני
חושף אותך עכשיו לעובדה שהשמועות על המחתרת היהודית היו
נכונות.  המחבל מכר מספר רב של מטענים לבן אדם יהודי דתי."
ארנון עצר לקחת עוד לגימה מהקפה שלו וגיא הגיב לדבריו.
"בדיוק מה שהיה חסר לנו, לא מספיק שיש לנו צרות עם השכנים ?"
"אם זה היה תלוי בי...  אבל לא הבאתי אותך לכאן לדבר על מסע
הבחירות שלי לראשות הממשלה, אז בוא נמשיך בבקשה."
גיא הנהן וארנון הגיש לו קלסטרון מרשים למדי של בן אדם צעיר עם
מבנה פנים קטן.  היה לו אף בגודל בינוני, עיניים ירוקות
גדולות, וזקן קצר שכיסה את רוב פניו.  פאות מתולתלות היו
תלויות ליד אוזניו ושערו הג'ינג'י היה באורך קצר.  כיפה כיסתה
את ראשו.

"מדובר באדם אלמוני.  אין לנו שום תיק עליו, והוא אינו דמות
מוכרת בקהילה הדתית.  שם, כתובת, או מספר טלפון גם לא הצלחנו
להשיג.  בפלאפון של הנחקר לא נמצאו מספרים ששיכים לאזרחים
ישראלים.  לא נמצא שום רמז לאמצעי קשר אחר - אינטרנט, דואר,
שליח, או אפילו יונים."

ארנון הרהר לרגע איך לנסח את דבריו הבאים.
"גיא, אתה מאמין בעל טבעי ?"
"כלומר בערפדים, החוש השישי, חיזרים ?"
"נניח.  אתה מאמין בדברים כאלה ?"
"ראיתי הרבה דברים בחיים שלי, אבל לא שום דבר קרוב להגדרה של
על טבעי."
"טוב.  יש לי עוד חשיפה להיום.  למרות שהושבנו על המחבל את
מיטב החוקרים, העברנו אותו במספר פוליגרפים, ואפילו חקירות
באמצעות סם אמת, כל התוצאות יצאו חיוביות, דהיינו הוא אמר את
האמת.  משום מה, האמת הזאת היא שהמבוקש שלנו יצר קשר עם שני
המחבלים בצורה על חושית."
שני הגברים שתקו לרגע.

"אני לא מתכוון להביע חוסר אמון", הגיב גיא, "אבל כרגע הדבר
נשמע לי ממש מופרך.  ידוע לי שמדענים שונים עשו ניסויים על מנת
לבדוק את קיומם של יכולות על חושיים באנשים, אך לא התגלו
תוצאות וודאיות.  איך בכל מקרה אמורה העובדה הזאת, אם היא אמת
או לא, לשנות את הפעילות שלי ?"
"נניח שאכן התקיימה טלפתיה בן החשוד שלנו לבין המחבלים.  איך
נוכל לדעת אילו עוד יכולות יש לו ?  אם הוא יכול לקרוא מחשבות,
הוא יחשוף אותך בלי לחשוב פעמיים.  לא יהיה ניתן לדעת מה הוא
יעשה עם המטענים לאחר שיגלה שאנחנו על עקבותיו.  אפשרות של
קיומה של יכולת כזאת, מסבכת אותנו כהוגן."

ארנון פתח את אחת המגירות מתחת לשולחנו, והוציא מעטפה חומה.

"במעטפה הזאת גיא, תמצא את כל פרטי המשימה לעיניך בלבד.  היא
נשמרה בסודיות כזאת גבוהה, ככה שאפילו לי לא סיפרו יותר מדי
פרטים.  מה שאני כן יודע, זה שבתוך המעטפה יש שם שמות של אנשי
קשר וסוכנים נוספים בסקטור היהודי.  אני כמובן מבקש ממך לעשות
את כל מה שאתה יכול לא לחשוף אותם, וכמובן לא את עצמך.  אני
מזכיר לך גם שבכל מקרה שתיתפס, המדינה תכחיש כל קשר לגבי
העסקתך בשב"כ.  יש לך שאלות ?"
גיא הנהן לשלילה.  שניהם קמו על רגליהם ולחצו לחיצת יד איתנה.
"בהצלחה גיא, אני סומך עליך."
"תודה ארנון."





השעה היתה מאוחרת כשהחזיק מטוטלת אליפטית מעל הקרקע.  רוח
שנשבה הזיזה אותה מעט לכיוון דרום.  הוא הלך עוד חמש מאות מטר
דרומה והוציא אותה שוב.  הפעם היא עמדה דום במקומה, כאילו
שהיתה קשורה למוט ולא לשרשרת.  הוא הוריד מכתפיו תיק גב כבד
שנשא עימו והחל לחפור.

כשהשמש עלתה הבור היה כבר בעומק של כ2 מטר.  מכוסה בחול הוא
טיפס החוצה והוציא את המטען האחרון מהתיק.  נורות ירוקות נדלקו
לאחר שלחץ על כפתור בצד המטען.  הוא נכנס בחזרה לבור והניח
אותו בעדינות על הקרקע.

לאחר עשר דקות לא היה זכר למטען או לבור.  הוא הסתכל על הזריחה
הצבעונית.  עיניו נעצמו והחיזיון שוב התגלה אליו.  

האדמה רעדה.  ממולו פרץ קיר עצום של מים שנמתח עד האופק.
כשנפלו עליו רסיסים של מים, פתח את פיו ופרס את ידיו לשני
הצדדים.  גופו דהה לצבע השקוף של המים והתאחד עם נחשול ענק
ששטף אותו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ושהייתי בן
ארבע-עשרה
קיבלתי מחזור
בפעם
הראשונה...


מה את רוצה? אז
אני לא מדבר
טובה עברית.

גזען!


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/9/01 2:16
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אידוס דאבל-או סבן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה