אדם תמים אחד טייל על חוף הים. לפתע הופיע מולו אור מסנוור
כל-כך עד שלא יכול היה להביט בו. כאשר שב והסתכל ראה מולו אדם
נוסף.
"מי אתה?" שאל התמים.
"אני איש מן העתיד", ענה האדם ברצינות.
"באמת?" נדהם התמים, "כמה מוזר."
"הוטלה עלי משימה", סיפר האיש, "עלי לקחת אדם מן העבר ולהביאו
להווה בכדי לשאלו מספר שאלות."
"אבל אני כבר בהווה", התמים ענה.
"ההווה שלי, לא שלך", האיש הסביר.
"אתה מבלבל", מלמל התמים.
"אין זה משנה, בוא איתי", האיש מן העתיד ביקש.
"טוב", הסכים התמים.
האיש מן העתיד לקח את ידו של התמים ולחץ על כפתור בחגורתו.
התמים התפלא לראות את הים והחוף נעלמים באור לבן ואת בנייניה
של עיר מופיעים במקומם.
"איפה אנחנו?" שאל התמים.
"עכשיו אנחנו עוד בזמן שלך, אבל במקום אחר", הסביר האיש מן
העתיד, "זאת עיר שרק משפחה אחת בה יודעת קרוא וכתוב."
"למה?" שאל התמים בפליאה.
"בגלל שהממשלה לא רצתה באנשים חכמים, אלא בעובדים בורים שאינם
יודעים את זכויותיהם ואינם בעלי אמצעים בכדי לשנות את מצבם."
"אז איך יש משפחה שיודעת קרוא וכתוב?" שאל התמים.
"הם עשירים, המשפחה הייתה יכולה להרשות לעצמה חינוך טוב והבאת
מורה פרטי בשבילם, שיוכל ללמדם שיעורי כתיבה וקריאה ודברים
נוספים."
"ומדוע לא נתנה המשפחה שיעורים כאלה גם לשאר התושבים, עם המורה
הפרטי?" תמה התמים.
"כי הם לא רצו בכך, מורה פרטי הוא דבר שעולה כסף."
"אבל אמרת שיש להם כסף", הקשה התמים.
"כן, אבל... אוף! איך אפשר לדבר אתך כך? אתה לא מבין כלום!"
כעס האיש מן העתיד.
"אז תסביר לי", ביקש התמים.
"נו... לא משנה עכשיו. אני צריך לשאול אותך - אם היית יכול
לשנות פה משהו, מה היית משנה?"
"למה לשנות?"
"אוי, אתה חושב שהמצב הנוכחי הוא טוב?" ניסה האיש מן העתיד דרך
אחרת.
"לא, אני לא חושב שהמצב הזה הוגן כל-כך."
"אז מה היית עושה בכדי להפוך אותו להוגן?"
"ובכן," חשב התמים לרגע, "הייתי הופך את כולם ליודעי קרוא
וכתוב."
"חשבתי כך", מלמל האיש מן העתיד בשקט. "טוב, עכשיו החזק
בידי."
התמים החזיק בה ושוב נעלם הנוף ובמקומו הופיע חדש. עכשיו הם
היו בעיר נוספת שונה רק במעט מהקודמת.
"איפה אנחנו עכשיו?" שאל התמים
"באותה עיר, עשר שנים מאוחר יותר".
"למה דווקא עשר שנים?"
"כי אחרי עשר שנים התחולל שינוי גדול בעיר - עכשיו כל התושבים
יודעים קרוא וכתוב."
"איך?"
"התארגנה קבוצת עובדים שהצליחה לשנות את המצב הקודם, עכשיו כמו
שרצית כולם יודעים קרוא וכתוב."
"יופי!" שמח התמים.
"אתה חושב שזה פתר את  בעיית המעמדות ואת שחיתות הממשלה?" שאל
האיש מן העתיד.
"כמובן! עכשיו כל האנשים שווים, כולם יודעים אותו הדבר." ענה
התמים.
"ובכן, אתה טועה במקצת."
"מדוע? האם אין כולם יודעים אותו הדבר?"
"כן, אבל הם לא שווים, וזה לא פתר את הבעיה."
"ולמה לא?"
"מפני שהאנשים העשירים עדיין יותר עשירים והאנשים העניים עדיין
יותר עניים. והאנשים בממשלה - הם גם עשירים, ומפני שהם רוצים
להישאר כאלו הם רוצים לשמור על יתרון גדול יותר מאשר הבדלי
ממון ביניהם לבין אנשים אחרים."
"ואיך הם רוצים לעשות זאת?" שאל התמים.
"הם רוצים להשאיר את שאר האנשים חסרי השכלה. מספיק בכדי שלא
יוכלו להרוויח הרבה כל-כך עד שיהפכו לעשירים גם כן, מפני שהם
יהפכו את העשירים הנוכחים לעשירים פחות בהשוואה לשאר
האוכלוסייה."
"מדוע? כך יש שוויון".
"אוף," נאנח האיש מן העתיד ביאוש, "הם לא רוצים שוויון, הם
רוצים את ההפך - פערים גדולים כמה שיותר בכדי שיהיה ברשותם כמה
שיותר כסף."
"אבל עכשיו כל האנשים יודעים קרוא וכתוב כמו העשירים", אמר
התמים.
"נכון", אישר האיש מן העתיד, "לכן הם עשו הכל בכדי להחזיר את
הפערים שהיו קודם."
"והם הצליחו?"
"בוא ותראה". האיש מן העתיד אחז שוב ביד התמים והם נעלמו באור
לבן.
"נו?" שאל התמים בקוצר רוח, "לראות מה?"
"עכשיו עברנו בזמן עוד עשר שנים - הזמן שלי." הסביר האיש מן
ההווה, "העשירים שוב יצרו פערים."
"שוב? כיצד?" נדהם התמים
"הם הפכו כל דבר שצריך לקרוא למוצפן".
"מוצפן?"
"הם הפכו אותו לבלתי קריא, אלא לאנשים שידעו לפענח את הצופן."
"למה? כך גם הרבה מן העשירים לא יוכלו לקרוא."
"אבל הם כן! הצופן נעלם אם מביטים דרך משקפי קריאה".
"משקפי קריאה? לאלה שקשה להם לקרוא?"
"לא! משקפי קריאה - כאלה שמאפשרים לקרוא, דרך הצופן - הם
מעלימים אותו."
"אז למה כולם לא משתמשים במשקפי קריאה?"
"אה", אמר האיש מן ההווה, "כאן יצרו העשירים את הפער. המשקפיים
נורא יקרות - ככה רק עשירים יכולים לקנות אותן ורק עשירים
יכולים לקרוא כל דבר. הבקשה שלך הייתה תמימה מדי, היא ביטלה את
הפערים רק באפן זמני."
"זמני?"
"היא אפשרה לעשירים ליצור מחדש מעגל סגור של ידע המאפשר שליטה
וממון."
"אז מה הם עשו בכל הכסף והשליטה הזו?"
"העשירים? פיתחו את הטכנולוגיה רק בשבילם, פיתחו אותה כל כך
עד שהם אפשרו מסע בזמן."
"אבל אמרת שרק העשירים השתמשו בטכנולוגיה."
"נו?" האיש מן ההווה לא הצליח לעקוב אחרי קו מחשבתו של התמים.
"אז איך אתה..." גמגם התמים במבוכה.
"איך אני מה?"
"אתה עשיר! כמו כל אלו שסיפרת לי עליהם!" נדהם התמים.
"נו?" הוא לא הצליח לרדת לסוף דעתו.
"אז למה את המספר לי את כל זה?"
"אוי... כמה שאתה תמים. המשימה שלי היא לבדוק את תגובתם של
ה-'שאר' לעובדה שהם גם יישארו כאלה. ואז לראות מה הם מתכוונים
לעשות בקשר לכך."
האיש התמים היה המום.
"אז מה את מתכוון לעשות?" האיש מן ההווה שאל  בלגלוג קל, "כל
אנשי ה-'שאר' תמיד נותרו ללא פתרון כאשר שאלתי אותם זאת."
הוסיף בחיוך. "אז יש לך רעיון?" שאל לאחר שהתמים שתק זמן מה.
"אני אולי תמים אבל אני לא טיפש!" התמים אמר בהתרסה.
"נו? אז מה תעשה בכדי לשנות את מה שיקרה ל-'שאר' - אנשים
כמוך?"
התמים חשב במשך כמה דקות עד שלבסוף עלה רעיון במוחו.
"תחזיר אותי לזמן שלי, אני חושב שמצאתי פתרון לבעיה שלכם,
בעיית העשירים."
"בסדר", האיש חייך בחוסר אמון.
הוא לקח את ידו של התמים. הם חזרו בזמן עד שהגיעו לחוף הים.
"נו? מה הפתרון שלך?"
"אני..." אמר התמים, "אפרסם את הסיפור הזה!"