|
(בלדה "הומוריסטית")
עכשיו הכל מת... אני מתחת לשמיכה
חרקים בחלום ואין מנוחה
אלוהים - מסתכל...
טובתי... הוא שואל?
הבדידות כמחנק , האהבה במרחק
והתמימות רקובה מביאה אכזבה
ואת לידי וראשך על כתפי
שפיותי מאופקת... לא אתן לך ללכת.
אני חי כחולם... וברוח הולם.
ואנשים במרחק - סביב צירי הם זזים כמשחק.
ואת משתגעת... שארית רוחך גוועת.
אוי... ראשך הדואב חלומות של כאב.
השמחה מרפאה גם ללא אהבה?
כי השלמות ממני והלאה...
אבל את זאת המחכה לה.
שפיותי מאופקת... לא אתן לך ללכת.
אני חי כחולם... וברוח הולם.
ואנשים במרחק - סביב צירי הם זזים כמשחק.
|
|
|
תגידו לי אתם
יודעים איך זה
עם שפתיים בגודל
כזה? הכל מריק
החוצה.
והחזה שלי עושה
לי כאבי גב
נוראיים.
ואחר כך אני עוד
צריכה ללכת
והלרוג מפלצות
כשאני במחזור.
חשבתם פעם שאולי
נמאס לי??!!
שאולי אני רוצה
לעצור ולהריח את
הורדים?
אבל לא... אתם
בשלכם.
מה אין לי
רגשות? אני לא
בן אדם?
לארה קרופט |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.