השמש נמצאת רחוק מכולם. אסור לגעת בה או אפילו להיתקרב אליה,
משום שכל עצם שיתקרב אליה יעלם בין רגע. אסור להביט לעברה,
משום שלפי מה שאומרים זה הורס את העיניים. אולם האם זו באמת
הסיבה?
ואולי...
אולי השמש היא בעצם אלוהים? אה? חשבתם על כך? אלוהים הרבה
פעמים הופיע בכל מיני צורות של אש, בולט הצבע האדמומי, צבע
הארגמן החזק שלו, וזהו גם צבע השמש. לאיש אסור להביט על
אלוהים, משום שהוא ימות, כך נאמר בתורה. גם לעבר השמש נאמר
שאסור להביט. כשאלוהים זועם על האדם, המזלזל בחוקיו ואינו מבצע
אותם, הוא מחליט להעלם. השמש נכנסת אל בין העננים, ובמקומה
נשלחים הברקים, הרעמים והטיפות הקרות. במצבים בהם אלוהים ממש
מאוכזב מהאדם, והדמעות לא מספיקות לו, הוא מחליט להעניש את
האדם בשליחת כדורים לבנים לעברו, פתיתי השלג. לאחר מכן השמש
מופיע חזרה בשמיים, אולם, על מנת להזכיר לאדם על חטאיו עוד
קודם לכן, היא גורמת לקשת בענן. לאחר מכן היא בכל זאת מחליטה
לסלוח לאדם ולתת עוד הזדמנות, אז היא מפסיקה לבכות. טיפות הגשם
נעלמות, וכך גם פתיתי השלג. היא מחייכת אל האדם, שולחת קרניים
חמות ומלטפות וממשיכה לשמור על האדם, מביטה עליו מלמעלה.
אלוהים שומר על האדם מלמעלה, אל דאגה. וכשהוא הולך לישון הוא
שולח את הירח שליחו לעזור לו בשמירה. זאת, משום שעל האדם יש
לשמור יומם וליל.