זה לא יאומן
אני כבר לא יודע מה לעשות
אני פחות משבוע פה
ואני מרגיש כבר סבל של כמה שנים
אני מתחיל להבין שאני הדפוק פה
כי כל הזמן אני רק מבקש סליחה וחושב שאת עדיין אוהבת
אבל אולי הבנתי משהו
את לא אוהבת
אולי אפילו אף פעם לא אהבת
אבל זה לא עוזר לי
כי אני עדיין מתעורר בבוקר עם דמעות
ולא מסוגל להפסיק לחשוב
עדיין צריך למנוע מהחברים לדעת
כי אני כבר יודע שהם לא יעזרו
אבל אולי הכי טוב זה למות
כי אז בטח לא זוכרים כבר כלום
את השתנית
לא אני זה שנהיה פגיע יותר
את זאת שהפכת לפוגעת
כי עד עכשיו אני זה שעשה את הטעויות
אבל פעם ראשונה שאת עושה טעות
אבל כבר אמרתי לך את זה פעם
על טעויות משלמים ואפילו ביוקר
ולא, אל תחשבי שאני שונא אותך
כי אני לא.
אני אפילו מתגעגע אלייך
ואם רק תבקשי סליחה
אני אסלח לך על הכל בשניות
אבל אני לא מאמין שאת תבקשי סליחה
ואם אני אראה אותך ברחוב ואת עדיין תתעלמי
אז הכל כבר יהיה ברור
ומבחינתי יהיה סוף העולם
אני לא אדע עוד מה היא אהבה
כי דבר כה פוגע לא מתאים לי
ואני אבין שלפני כמה שנים אני עשיתי את הטעות
כי הרי את לא רצית אותי
ואני זה שנלחם עלייך בהתחלה עד שקיבלת אותי
ולמרות שרצית לחכות
ולמרות שלקח לך הרבה זמן אני חיכיתי ולא מיהרתי
כי הרי אהבה זאת משמעותה.
אני דפוק
והבנתי את זה עכשיו
כי הרי כשהיינו ביחד את ביקשת ממני להבטיח
וכשהיינו לבד את דרשת ממני להבטיח
שלא משנה מה, לא נישכח את מה שהיה
ותמיד נשמור על קשר
אבל אני שכחתי לבקש ממך להבטיח אותו דבר
ופה אני טעיתי
כי חשבתי שאת בחיים לא תעשי לי רע
כי הרי את המלאך שלי
עליך כתבתי שירים וניגנתי מזמורים
והיום עליך אבכה כי הבנתי את הטעות.