איש הולך ברחוב עם כלב בשעה שלוש בלילה.

אנשים המביטים באיש אומרים לעצמם -
הנה איש שהולך ברחוב עם הכלב שלו.

האיש אומר לעצמו -
מזל שיש לי כלב, ככה אני יכול לטייל בחוץ בשעה שלוש בלילה ואם
אפגוש חבר, והוא ישאל אותי במקרה: "לאן אתה הולך?" אוכל לענות
לו: "סתם כך מטייל עם הכלב".

הכלב אומר לעצמו -
אני צריך קקה. איפה אפשר לעשות קקה.

האיש אומר לעצמו -
כמובן שגם ללא הכלב הייתי יכול לצאת לטיול ואז במקרה של פגישה
בלתי צפויה הייתי עונה: "אני שב מהרפתקה לילית  בחברת שתי
תיירות מקופנהגן שבדנמרק. אני שמח וטוב לי ועכשיו אני הולך
לישון", אבל כל זה כרוך באי נעימות מסוימת. לא מפני השקר אלא
מפני האפשרות שלא יאמין לו מי שירצה שיאמין.

הכלב אומר לעצמו -
אין מקום. אין מקום טוב לעשות בו קקה. צריך להמשיך לחפש.

האיש אומר לעצמו -
ואז מה אם לא יאמין. אוכל תמיד לסיים את הסיפור הזה בשאלה זהה
דוגמת: "אני חוזר מזיון אצל בלונדינית מדנמרק ואתה?" אז בוודאי
תוסח דעתו של בן שיחי משקרי שלי אל שקריו שלו אותם יהיה עליו
להשמיע באוזני כתגובה לשאלתי ובסופו של דבר יהיה זה הוא שיצטרך
לדאוג שמא לא אאמין לו.

הכלב אומר לעצמו -
הנה עץ טוב ננסה כאן.

האיש אומר לעצמו -
אבל כמו שאני מכיר את עצמי אני בטח אאמין. גם אם יספר לי שהרגע
שב מהודו על גבי גמל ואחריו רכבו אלף בתולות מוסלמיות אשר
מחכות לו כעת בתור ארוך כאורך הגלות בכניסה לחדרו, אאמין.
אאמין ואקנא. אאמין על מנת לקנא. אאמין כדי שאוכל לומר לעצמי
איפה הוא ואיפה אני? כמה הוא מתקדם ומצליח לעומתי.

הכלב אומר לעצמו -
הנה כאן. גם הריח מתאים. נשנה פוזיציה ונתחיל.

האיש אומר לעצמו -
ואולי גם הוא כמוני יאמין בלי לשאול שאלות מיותרות? פשוט יאמין
וזהו. הוא ירצה לקנא בי ולא יהיה סקפטי בכלל לגבי השקר שאטיח
בפניו?

הכלב אומר לעצמו - עכשיו אפזר את הריח שלי בכל האזור. העץ הזה
הוא שלי. הריח הזה הוא שלי. הקקה הזה הוא שלי. הוא כמו מן
נציגות דיפלומטית שלי בשטח העץ הזה. כל כלב ברחוב יודע את זה.
מי שנכנס לתחום הקקה שלי יש לו עסק איתי. תחום הקקה שלי הוא
ביתי וביתי הוא מבצרי.

האיש אומר לעצמו -
לא. הוא לא יאמין. אני אאמין לו. זה כן. אבל הוא לא יאמין לי.
אני יאמין לכל סיפור מופלץ שיספרו לי אבל שום חבר שלי לא יאמין
לשום סיפור מופלץ שלי. אם היה מאמין הרי מראש לא הייתי מתחבר
איתו.

הכלב אומר לעצמו -
נדמה לי שהאיש שאליו אני קשור ברצועה עומד ברגע זה ממש לדרוך
על פיסת הקקה שנפלטה מגופי לפני מספר שניות. האיש הזה מסכן את
מעמדי ככלב זכר השולט באזור העץ הזה. הייתי בשמחה קופץ עליו
ומשסע אותו לגזרים בשיני הטורפות אבל הוא הבעלים שלי. זה לא
יפה לעשות את זה. חוץ מזה אני קטן מדי. אין לי סיכוי עליו. אני
פשוט אנבח.

האיש אומר לעצמו ואחר כך לכלב -
שתוק אידיוט.

אחר-כך הוא אומר רק לכלב -
אתה תעיר את כל השכונה.

אחר-כך הוא דורך על הקקה של הכלב.

הכלב אומר לעצמו -
איש טיפש.

האיש אומר לעצמו -
כלב טיפש.

ודווקא עכשיו עובר מכר על יד האיש. האיש כולו תקווה שהמכר לא
יפגוש אתו עכשיו. שהוא לא יצטרך לשקר על אורגיה דנית בזמן שקקה
של כלב לו מרוח לו על הנעל.

המכר אומר לעצמו -
הנה האיש ההוא ששכחתי את שמו אבל הוא מוכר לי. אני אצעד מהר
כדי שלא אפגוש אותו. זה עלול להיות מביך.

האיש אומר לעצמו -
הוא אפילו לא אמר לי שלום. הוא כנראה לא זוכר אותי. האיש עולה
לביתו. הכלב אחריו. האיש פותח רדיו ושומע את חדשות השעה ארבע
בבוקר.

הקריין אומר ברדיו -
מכבי תל אביב היא אלופת אירופה.

האיש אומר לעצמו -
פעם אילו הייתי משקיע קצת מאמץ הייתי יכול לשחק כדורסל במכבי
תל אביב.

הכלב מתיישב לצד הספה.

האיש מלטף אותו.

הכלב נרדם.

האיש נרדם.
הלילה שלו שקט ונטול חלומות.