"איפה היית ילדה, איפה היית...
הייתי כאן, מהלכת בין מציאות לשמחה.
איפה היית נסיך, איפה היית...
הייתי כאן, מרחף בין כאב למנוחה.
איפה היית ילדה, איפה היית...
הייתי כאן, חייה נושמת.
אך תמיד התפללתי לאחרת.
איפה היית נסיך, איפה היית...
הייתי כאן, חיי נושם.
אך תמיד רציתי את הסיוט לסיים.
תגידי ילדה, וכעת, עודך מתפללת?
עודך נאבקת?..
כן נסיך יקר וחביב, עודני בוכה,
עודני מבקשת סליחה על העוולה.
תאמר לי נסיך, וכעת, עודך כואב?
עודך מבקש את הסיוט לסיים?
כן ילדתי היפהפיה, עודני כואב,
לך לא אתן לראות אף דמעה,
עודני מבקש את הסיוט לסיים.
אך לא כעת, לא ילדתי, לא כזרועותיך
חובקות את צווארי, לא כשאושרך כרוך באושרי."