[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יאנה יגורוב
/
השלולית השלישית

לפני שנים מעטות ביותר, אולי לפני כמה חתיכות של שנה היו אח
ואחות. הם עלו מרוסיה וחיו להם בארץ ישראל. הם חיו מאחורי
השיחים של הבוגנוויליה היכן שהחלו עלים ענקיים על גבעולים
ענקיים של צמחים שאותם הכירו ברוסיה. אבל בארץ הם היו ממש
גדולים והתנשאו לגובה של מטר שמונים, ושם הם חיו. הצמח ניקרא
ברוסית לאפוך. היו להם אימא ואבא. האחות הייתה האימא והאח
האבא. והם עצמם היו הילדים של עצמם.
נכון שזה נחמד ורומנטי, ילדים?
וככה שהם היו משפחה קלאסית ומאושרת.אמנם לא ממש קלאסית בשביל
ארץ ישראל, כי ככלות הכול בישראל יש שלושה ילדים בהמון משפחות.
אולי בגלל זה הם לא חיו בבניין של 4 קומות ברחוב אלקלעי 26,
דירה 3, קומה שנייה, בטלפון 9674997. אבל שם גם היו 2 בנות. אז
אולי בגלל שמשפחה שלכל אחד מבניה יש יותר מתפקיד אחד אסור לגור
בבניין, אפילו לא בניין של עמידר. ולא שלא היה להם כסף לשלם
שכר דירה, או ארנונה או גז ומים. היה להם המון כסף. אליס קנתה
להם מונופול. אבל הם גילו שהיה שם כסף אמיתי ולא כמו המונופול
של דנה שהיה צד אחד לבן והשטרות היו קטנים. דנה הקשיבה למה
שאמרה המורה לגבי קליטת ילדים עולים. אבל שלא כמו השאר שהלכו
לשחק כדורגל-כדורסל-גומי-מחבואים-תופסת גובה-אמינה דולה- כושי
קטן-א קווה קווה דלא אומק-גע גע גע וצחקו בין לבין על שני
האחים-אימאבא, היא דיברה איתם קצת ואפילו הזמינה אליה הביתה.
היה לה כלב תחש יפה, שהזכיר להם את בייגלה הארוך-ארוך, אבל היה
די קצר ובכל זאת חמוד וחום. אחר כך הם שיחקו במונופול. האחות
התאכזבה קצת מהכסף אבל שתקה בגלל שהתחנכה לא לומר כאלו דברים.
הם שיחקו יפה, כאשר דנה הסבירה להם מילים קשות ובסוף היה לאחות
את כל אילת וטבריה ולדנה את תל אביב והאח קיבל את דימונה אבל
הייתה לו חברת חשמל משלו. האחות קנתה את מקורות. לדנה היו 2
קווי אוטובוס. האחות הצטערה שאין רכבת. היא הייתה קונה רכבת,
גם אם מפחיד בשירותים, שכאשר הרכבת עוצרת בתחנה הם סגורים ויש
גם דיילות רכבת (היא לא הכירה את המונח העברי אז היא המציאה את
המונח הזה) שמנמנות בכובע יפה שמביאות סדינים ודיילי רכבת
שמציעים תה עם לימון, שעולה יותר. היא גם התגעגעה לאיש השלג
שהיה לו דלי שחור על הראש והיה לו מקל בתור אף.
המשחק ניגמר כאשר באו ההורים והתיישבו במטבח ממנו ניתן היה
ליראות את הסלון שם ישבו השלושה. התלת שיח בין השלושה שובץ
במילים בעברית, רוסית, כמה מילים של חרשים, שכל השלושה ידעו
ומחוות. במקרה שלא ידעו מילה הייתה דנה מביאה מילון בתמונות
שהיה אמנם אנגלי עברי אבל בסוף הכול היה מובן לאחד מהשלושה.
במהלך המשחק האח ניסה להסביר דבר לאחות. דנה הבינה. האחות לא.
אז גם הובא המילון בתמונות והכול הובן. אבל כאשר ההורים הסתכלו
היה לא כל-כך נעים לשוחח בשפה ההיא, אז האחים ניסו לעבור
לעברית, דבר שלא כל כך הצליח ודנה ניסתה לשתף פעולה. אבל שום
דבר לא עבד. אחיה הגדול של דנה הבין שהם קלקלו להם, והלך לחדר.
ההורים לא הבינו. הם לחשו כמה דברים על זה שדנה הביאה אורחים.
אבל יותר מזה לא אמרו. אחר-כך הם הציעו לילדים מים. האח והאחות
סרבו בנימוס. אחר-כך הם הלכו.
"אל תביאי אותם בלי רשות יותר, טוב דנה?" שמעו אחר-כך את האבא
אומר, בנימה של "הם לא יכנסו יותר לבית שלי".
שכחתי לומר, ילדים, את שמם של האחות והאח. לילדה קראו אלונה
(או אלונושקה בגרסה הרוסית) ולאח קראו איוואן (או איוואנושקה).
יש לציין שכמו אותם אלונושקה ואיוואנושקה באגדה הרוסית הידועה,
אלונה הייתה גדולה מאיוואן. אבל שנהם היו ילדים עדיין. אתם לא
מכירים את האגדה?
אני אספר בקיצור, מפני שגם אני לא זוכרת את כולה, או את רוב
הפרטים. והנה האגדה:
יום אחד יצאו אלונושקה ואיוואנושקה לטייל. אני לא יודעת אם הם
הלכו לאיבוד או לא אבל היום היה מאוד חם. איוואן ביקש מאחותו
לשתות משלולית, אבל היא לא הרשתה לו ואמרה לאכול תפוח ואם הוא
ישתה הוא ייהפך לעגל. זה שוב קורה, איוואן צמא, רוצה לשתות
משלולית. אחותו גדולה ויודעת שהוא יהפוך לטלה ונותנת לו תפוח.
אך בשלישית נגמרו התפוחים. ושוב זה קרה. אך לאלונושקה היו שני
תפוחים - לה ולאיוואן, ואפילו שהיא הייתה צמאה היא השאירה לו
ונתנה לו את שלה. אבל איוואן בהיחבא שותה מהשלולית, וכפי
שאחותו הזהירה אותו הופך לגדי. את שאר האגדה אני לא זוכרת. אם
אזכר אספר הלאה. ניראה לי היה איזה עניין בין אלונה לנסיך
כלשהו אך אני לא בטוחה. בכל מיקרה, הבא נחזור לסיפור.
לאלונה ואיוואן היה אח גדול. הם חשבו שהוא היה קרוב משפחתית אל
אליס, שהייתה אישה ממש חביבה, למרות שלא דיברה רוסית. לאח
הגדול שלהם קראו יאנק. עד שהוא מת בתאונת דרכים. יאנק אהב קפה.
פעם הם שמעו שמשאירים פרחים על הקבר כדי שיהיה נעים לאיש ששם.
יאנק לא אהב זרים צנועים כאלו של לוויה. הוא אהב חמציצים
וחרציות. ביום שישי, אחרי בית הספר קטפו חמציצים וחרציות
והביאו אותם לקברו. איוואן גם הביא תרמוס עם קפה, שיאנק ממש
אהב ואלונה הביאה כוס. הם שמו את הזר והקפה על הקבר שלו,
הדליקו נר נשמה, כי ראו אחרים עושים ככה. הם התיישבו על הקבר
וחיכו שהרוח של יאנק תגיע. הם לא ראו אותה אבל ידעו שהיא באה.
הם סיפרו לו מה שלומם, מה שלום אליס, איך העניינים בבית הספר,
ועל המשחק מונופול עם דנה. הם לא שמעו אותו אבל ממש השתדלו
וביקשו מיאנק שבפעם הבאה ינסה לדבר חזק יותר או ימצא דרך לדבר
איתם. השומר גירש אותם משם, אחרת היו מנסים להישאר יותר. כאשר
הם חזרו הם מצאו מחברת על הקבר, שבא יובשו הפרחים ואת כוס
הקפה, ריקה. נכתב בפתק עליה, "תודה אלונה ואיוואן על הקפה
החמציצים והחרציות. מיזמן לא שתיתי קפה טוב, ומאוד נחמד שאתם
באים לבקר. אין לי הרבה מה לספר. תימסרו ד"ש לאליס."
איוואן ואלונה רצו אל אליס וסיפרו לה. היא חייכה אליהם ולא
אמרה כלום. אבל מאז הילדים הקפידו לבקר את יאנק כל שבוע בימי
שישי.



לאלונה ולאיוואן היה בית קטן בין העלים הגדולים של הלאפוך. הוא
היה ירוק ונעים. בתוכו, חוץ ממיטה ושולחן עם מנורה בעלת קולט
שמש לא היה הרבה. היה גם ארגז צעצועים. אך הם התקלחו, אתם
שואלים?
ובכן, באזור מגוריהם הייתה בריכת שחיה, שלידה היו מקלחות. כל
ערב היו השניים הולכים לשם, משתחלים דרך פרצה בגדר, שהייתה רק
שלהם, והולכים למקלחות. אבל בין הליכה לבית הספר, לבריכה
ולשיעורים היו השניים משחקים במשחק החביב עליהם (אם לא היו
בביקור אצל אליס או יאנק). המשחק היה של כל אחד מהם, ביחד
ובנפרד. אלונה הייתה משחקת בצבא החיילים שלה, ואיוואן בברביות.
והם היו מתחלפים. בשלב מסוים אחד מהם היה מתרגז על אופן המשחק
הלא נכון של השני והיה קורה אחד משני הדברים הבאים:
הברביות היו מרביצות לחיילים בתיקים תואמים למגפיים.
החיילים היו אוחזים בחגורות התואמות לעגילים של הברביות
ומפילים אותן.
בשלב זה או אחר במשחק היה אחד מהם מביא שמיכות והם היו עוצמים
את העיניים, מצחקקים ואמרים "צנזורה".
זה היה אחרי סרט שראו אצל אליס. היא לא ידעה שיש בסרט קטע כזה.
היא אמרה להם לעצום עיניים ואמרה "צנזורה". אבל ביום שני,
בחודש דצמבר, השביעי לחודש, הם חוו על בשרם מהי אותה צנזורה.
חבורת שיכורים פרצה אליהם הביתה. לאחר כמה ימים הם התעוררו
בבית החולים בוכים. הם כל הזמן ביקשו לראות אחד את השני,
ובהתחשב בטראומה שעברה עליהם, הרשו להם. יום אחד נכנסה אחות אל
החדר, הציע להם מים ותפוחים. הילדים אכלו את התפוחים, אבל לא
שתו את המים.
"למה לא שתיתם את המים?" שאלה האחות
"כי אז נהפך לגדיים", הסבירה אלונה בקול הכי הגיוני שבעולם.
האחות הסתכלה עליהם בחומרה. הם שתו את המים. אבל לגדיים הם לא
הפכו.
"מתחילות לצמוח לי קרניים?" שאל איוואן ברוסית
"לא", ענתה אלונה
לחדר ניכנס רופא מבוגר למדי. בדרך מקרית לגמרי התברר לי שהוא
השתכר לגמרי ביום שני, השביעי לחודש דצמבר.



אישה בודדה עמדה לפני שני קברים, בוכה. לידה עמדה ילדה קטנה,
ואישה נוספת חמורת סבר.
"שני ילדים כל כך צעירים", התייפחה האישה, שמה אליס, "קודם מה
שקרה להם ואחר-כך התקף לב, ועוד בבית חולים".
"המצב בו הם היו היה רגיש ביותר", אמרה האישה האחרת, "אני
לעולם לא אראה יותר את המחברת המסודרת של אלונה, ושגיאות הכתיב
הקטנות של איוואן. אני לא מאמינה. רק לפני זמן קצר כל כך, חודש
כמעט, הם היו תלמידים שלי", היא הוציאה ממחטה ומחתה את עיניה.
"תנוחו בשלום על משכבכם, אלונה ואיוואן".
שתי הנשים החלו ללכת משם. הילדה נשארה לעמוד ליד הקברים. בידה
שקית.
"בואי דנה, אני צריכה לקחת אותך להורים שלך", אמרה המורה.
"רק שנייה", אמרה דנה.
היא הוציאה מהשקית כמה ברביות וחיילים והניחה על הקברים, "שבוע
הבא אני אביא מונופול ונשחק", אמרה דנה וחייכה, "ואתם תספרו לי
איך נראים מלאכים, טוב?" היא נפנפה בידה ואמרה, "אני אשאל את
המורה אם להביא לכם שיעורים, למרות שבטח המלאכים מלמדים אתכם
עכשיו, ביי!" והלכה לה.
כאן, ילדים יקרים, ניגמר סיפורנו. אתם יכולים ללמוד ממנו כל
דבר שתרצו אבל תמיד תזכרו את אלונה ואיוואן, שנפלו קרבן לדבר
איום ביותר. וזה לא רק אותו מקרה שקרה להם ביום שני, השביעי
לדצמבר, אלא גם מקרים נוספים, שניתן לראות לאורך כל האגדה. ואל
תדאגו לאיוואנושקה ואלונושקה, יאנק מלמד אותם עכשיו אלו פרחים
פורחים בגן עדן.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
חזיר בר
מעופף!


פרובוקטור.


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/5/04 22:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יאנה יגורוב

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה