להכיר אנשים, לנהל שיחות מעניינות, לשמוע דעות
ולא להסכים איתם, לכעוס על שהם חושבים עקום או חושבים כמוך
לגלות דברים שלא ידעת... דברים שרצית או בעצם לא רצית לדעת
שעושים את העולם אפילו עוד יותר מכוער
להתגעגע למישהו שאתה יודע שאתה אף פעם לא תכיר
להתאהב בו, לדמיין אותו במצבים קשים שוכח ונוטש אותך וכמה זה
יכאב
לכעוס על עצמך שחשבת על כזה דבר ולשכוח מזה חצי שעה אחרי
לעשות טעויות, ואז לעשות אותם שוב
להבין כמה זה כיף ובאותה מידה מתסכל לא להצליח משהו בפעם
השנייה
לנסות לתקן את הטעויות האלו בלא הצלחה, ואז להתחיל למצוא
בטעויות האלה צדדים טובים שישתלבו בתיאום מוחלט עם דרך החיים
שלך, לנסות לשכנע את עצמך שזה דווקא לטובה
ואז לבכות... לבכות הרבה
בלי סיבה אפילו... על דברים מהעבר... על שברים שלא יכולים
להתאחות... ואז להחליט לעולם לא לבכות על משהו שאי אפשר לשנות
לשחרר את עצמך מהכול
להרגיש מוזר לפחות פעם אחת בחיים... לא לרצות ולא לנסות
להשתייך
ואז לחזור בך... לנסות להיות הכי שייך בעולם
ואז לא להצליח
להרגיש מזויף... לכעוס על עצמך שניסית להיות לא אמיתי
לא להגיד את האמת... לשקר... ואז להצטער ולהגיד יותר מדיי מן
האמת
לפגוע באנשים אחרים... ולא להתכוון
לנסות לסדר את המצב ולא להצליח... לאבד אנשים שאתה יודע שאהבת
שאתה אוהב או שיכולת לאהוב
ושוב לנסות לשכנע את עצמך שהמצב הזה בטח היה קורה מטבעו
במהלך הדרך ושהזמן היה עוזר... להמשיך לכעוס על עצמך שהיית כזה
טיפש, וחסר התחשבות מהספק שאולי יכולת למנוע משהו שקרה כבר
מזמן
לחשוב על אלוהים, איך הוא נראה, איפה הוא גר... מתי הוא ימות
ובמי הוא היה מאוהב
לכעוס גם עליו שמסוגל לעשות כאלה דברים נוראיים ולגרום לכאלה
דברים קטנים לשגע אותך מעודף רגש... לתמוה במשך 2 דקות על מי
המציא את הרגש וכמה זה היה יכול נחמד להיות נטול אחד
להפסיק להאמין ברגשות... ובה'... לכעוס על עצמך שחשבת בכלל
שאפשר להאמין בו... להחליט שהחל מהרגע אתה מפסיק להאמין בדברים
שעושים לך רע...
אחרי שבוע להתחרט גם על זה
לחשוב על המוות... לחשוב המון, לדמיין איך הוא נראה ולמה הוא
גורם...
ואז למות... ולהצטער על כל רגע שבזבזת על לכעוס על עצמך ,
להיזכר באנשים שפגעו בך ובאנשים שאתה פגעת בהם שגרמת וודאי גם
להם לכעוס...
להצטער על כל רגע שמישהו חשב עלייך ובכה או אהב אותך ונכווה
ולחשוב שכל זה היה כנראה חסר משמעות.