יותר מההרים הכי יפים שראיתי אי-פעם
יותר מהדמעה הכי גדולה שהזלתי אי-פעם.
יותר מהרוח הכי נעימה שחשתי אי-פעם
יותר מהאדם הכי עצוב שהכרתי אי-פעם.
יותר מהמים הצלולים ביותר דרכם הסתכלתי
יותר מהעץ הירוק ביותר שאי-פעם ראיתי,
יותר מהשלג הרך ביותר שבו אי-פעם נפלתי
יותר מהגשר העקום עליו התהלכתי.
יותר מהעלים הצהובים של הסתיו, הפרחים הכחולים של האביב,
יותר מהזריחה היפה ביותר ויותר מהשקיעה היפה ביותר.
יותר מהילד הקטן הכי הכי חמוד שראיתי.
את כל העולם,
את כל העולם
את כל היופי ואת כל שמחת החיים.
על כל אלה הייתי מוותר.
לא רוצה הר,
לא רוצה גשר,
לא מעניין אותי אדם ולא מעניין אותי (כבר שום) רגש.
קחו לי את השלג וקחו לי את הדשא,
קחו את הגבעה וקחו לי את השמש,
קחו את הירח.
על הכל הייתי מוותר בשבילך,
טיפשונת.
על הכל
ובכל זאת,
את
לא.
צילום ישן עם מצלמה מחורבנת, שהתחשק לי לערוך. שירבוט של רעיון שהיה לי כבר
הרבה זמן בראש, אבל לא היה לי איפה להפיל אותו. שינחת כאן בינתיים.
נ.ב. אני שונא את זה שלתמונות בבמה יש רקע לבן. שונא.
זה לא משנה לך דבר
אבל אין לי מה להצטער.
שום דבר
לא משנה לך דבר.
אין לי טעם אפילו לנסות
סתם חרחורי גסיסה 