אני כמעט יכולה לגעת בתלתלים החמודים
יכולה לטעום מהפה... ולמטה...
חוט ארוך של זהב רוצה להקרע בתוכי
אבל משהו מסרב
ובינתיים זה כואב.
והלילה הזה מפחיד אותי כמו מפלצת רעה
תופס בי בגרון בעוצמה
מכניס בי זוהמה.
ואני יודעת שהשגעון אורב לי, מתגרה, מסתתר,
אני רואה אותך שמה בתוך הפסנתר!
השעון מתקתק והזמן נוזל בגרון כמו
גושים כואבים של רעל.
הכאב צורח והחורף בורח
הפסקתי להבין ואתה לא זמין
כלואה בתוך תא קולי אבל נגמרו לי המילים.
אתה יכול לשמוע?
אתה יכול לשמוע, שושן יפה ורע שלי?
הפסנתר בוכה ואין לי נחמה בשבילו.
אני אוהבת אותך אלוני, ומתגעגעת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.