היה שקט...
אבל אני שמעתי...
אי אפשר היה ללכת ולא לשמוע...
לא לשמוע תינוק בוכה
לא לשמוע אם שבוכה, חוששת לגורל ילדיה,
לא לשמוע משפחה שנושאת תפילה בקול חרישי למי?
לאלוהים?
אבל אני שמעתי... באמת ששמעתי...
ישבתי על אדמה קרה... קפואה ולא האמנתי שפה הם ישבו,
והרגשתי שאם אניח את ראשי על האשמה אשמע
אשמע:
"נקמו את נקמתנו"
ונקמנו...
ההוכחה שלנו זה שאנחנו פה!
חיים...
צועדים בברך כושלת ועם הרבה כאב אך בקומה זקופה!
והיה שקט...
אבל שמעתי! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.