|
חשבתי ששכחתי...
היה נדמה לי שמצאתי נחמה קצת
אבל את רק אכזבת ואכזבת
אין גבול לעיוורון
ולא קיים שום היגיון
הכול מחושב ומדוד
קר ומנוקר
אבל זה לא אשמתו של העולם שהוא אכזר
וכשאני צועד על הגשר
ופתאום הוא מתמוטט זה כואב
ואני לא לוקח ללב
או מחזיק כאב בלב
בגידה היא מילה גדולה
מלאה בשנאה ובכעס
את היצרים הכי אפלים שלנו היא מוציאה...
רק את הצדדים הרעים היא מקצינה
רק אני נשארתי כך לבד בתוך החלל
עצוב מדוכא ואומלל
אולי עדיף כך... אולי הייתי מוכרח להפסיק לאהוב אותך...
תגידי כבר די! בואי נפסיק את זה אולי!
למה למשוך יותר מדי!
וגם במקום שכולו טוהר
והכל נקי ומלא זוהר
לעולם אני לא אשכח
את הדברים שעשית לי
כשהייתי איתך... |
|
|
לא היינו אמורים
לפנות שמאלה מתי
שהוא?
ככה כתוב במפה..
לא?
לא, אתה לא מבין
את דרכו של
האל!
"40 שנה במדבר"
רומן עז מפי
גנדי, הלא הוא
רחבעם זאבי
שלנו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.