New Stage - Go To Main Page


אחרי שהכלבה שלי המליטה, נכנסתי לדיכאון שלאחר לידה. אני יודעת
שזה נשמע קצת מטומטם, כי היא די המשיכה עם החיים שלה, אבל אחרי
שהגורים עזבו, כאב לי, הרגשתי ממש בודדה והנחמה היחידה שמצאתי
היה בכלבה, שהפכה יותר ויותר אדישה למצב ככל שהזמן עבר.
מצבי לעומת זאת החל מתדרדר ולא מצאתי נחת, התחלתי מחפשת משמעות
קיומית, ותשובות לשאלות ללא מענה. ניסיתי הכל, החל מפרוזאק
לכלבים ועד טריפים, רק בשביל קצת שקט במוח.
בסופו של דבר החלטתי לנסוע לחפש את עצמי, השארתי את הכלבה אצל
ההורים ונסעתי להודו, אני לא יתחיל עכשיו לפרט בדיוק מה היה
שם, רק שעד שמצאתי את דרכי בחזרה הביתה כבר באמת חשבתי שאני
כלב, ולאחר שהבינו הורי שאני גם לא ממש מחונכת, סגרו אותי בבית
משוגעים והשאירו את חינוכי לאלה המתמחים בכך.
לאט לאט התחלתי להתרגל לחיי הכלב, בני האדם שם היו לרוב מאוד
נחמדים, הם האכילו אותי 3 פעמים ביום וגם שחררו אותי לגן כדי
שאוכל לעשות את צרכי בניחותה ולשחק עם בני האדם ושאר החיות
שהיו שם.
כשהורי היו מגיעים לבקר, הייתי נובחת עליהם, ואפילו נשכתי את
אימי באחת הפעמים שניסתה לתת לי מכה על האף ואז יום אחד הם
הביאו איתם את הכלבה שלי, היא נראתה לי שונה פתאום, אז רחרחתי
אותה קצת והסתובבתי סביבה בסקרנות וקשקשתי בזנבי בחיבה.
היא פשוט התבוננה בי במשך דקות ארוכות ולבסוף שאלה: "איך זה
שלך אין פרעושים?"



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 10/8/01 12:38
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נפרטיטי בירן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה