הוא זעק, הוא צעק, הוא לא הבין מה קורה הוא פשוט עשה את זה עד
שסיים והוא כרגע רק התחיל. הכאב שבראש שלו החל להשתחרר אבל רק
החל.
כבר נמאס מהכל, היה ועדין יש צורך בכל כך הרבה פסולת להיפטר
וזו רק ההחלה. עוד מעט הוא ייתפס ויעמוד לדין ויכול מאוד להיות
שיקבל מאסר עולם אך לפחות יזכה לפרסומת בעיתון.
עכשיו מתחיל לזרום קצת הנהר במורם ההר, מרגישים את זה? רואים
את זה?
זה שוטף.
יש בו אהבה, יש בו שנאה ותסכול אבל זה תמיד אהבה. לא משנה עד
כמה שנאה ועד כמה אכזבה ועד כמה בלבול, תמיד אהבה בסוף.
אבל הוא זועק מהאהבה, הוא זועק מהתסכול לאהבה ושומע דברים כל
כך נכונים כרגע של מישהו אחר, של מישהו שהיה רוצה. הכל מת
במקום כל כך חיי, וכל מה שחיי מת. רק הוא חיי בין המתים ומת
בין החיים, בטח יש עוד אחד כזה אבל איפה? תבל רבה ודרכים בה
רבות ומה הסיכוי כי דרכנו יפגשו?
אתה שומע? אתה יודע?
אכן גם אתה כמוני. אני מבין בדיוק מה שאתה מבין.
הלוואי והיה לנו את חוסר הידיעה, אולי אז היה יותר שקט פחות
סוער יותר מת. אולי...
אבל מה זה שווה בעצם כל השקט הזה, אני מביט על השקטים עכשיו
בכל כך הרבה זלזול ושפיטה אז למה לי לרצות להיות אחד מהם?
הוא לא ידע וגם אתה לא יודע, זה לא קל, זה לא פשוט, זה המציאות
שלך, שלי, שלנו...
אתה יודע את האמת אבל לא רוצה להודות בה, על מי אתה עובד עם כל
המסכות שלך? עלי? באמת תהייה ריאלי! אני כתבתי אותך אני יודע
שאתה לא יכול לעבוד עלי! אתה שקוף מידי.
הוא באמת לא הצליח לעבוד עליו וגם לא יצליח הוא מכיר אותו טוב
מידי, הוא מכיר טוב מידי רק את עצמו, כשהוא יפגוש הוא לא יכיר
ויהיה מופתע, ירגיש מוזר, לא ידע מה קורה אבל ידע מה לעשות.
הוא לא מתיימר להיות מה שהוא לא, הוא פשוט הוא, אתה יכול להגיד
את זה על עצמך?
הוא בלי מסכות, אתה יכול להגיד את זה על עצמך?
כן בטח...
אתה מעורר רחמים, אני שונא אותך! אתה מגעיל אותי וגורם לי
לסלידה.
אתה היא הסיבה שהוא שרוי ככל הנראה במצב הזה, עוד ייקח לו זמן
להגיע למסכנה הברורה למה אבל בינתיים זה ככה.
כבר אין לו כוח, זה לא פשוט זה מסובך מיד, אתה בטח לא מבין על
מה הוא מדבר, נכון?
אני כן! טוב מין הסתם אני זה הוא...
אנחנו בעצם אחד, כרגע אני מביט בו מלמעלה הוא יושב ומקליד ואני
שופט אותו שזה בעצם אותי, אם לא הייתי מכיר אותו ואותי כל כך
טוב הייתי בטוח שהוא קצת שרוט, אבל הוא לא! יכול להיות שמתיימר
להיות אבל זה כבר בעיות שנובעות מהילדות.
תמיד רציתי חייה בבית.
כל-כך הרבה ובסוף הכל ניגמר בבית משיש יפה שלא תעזוב בחיים.
חחח... "בחיים", כמה אירוני להגיד את זה...
אבל זה חלק מהחיים השלב הזה, כולנו נגיע, מחפשים משמעות שבעצם
עצם החיפוש בסוף הופך למשמעות ובסוף כשמגיע מה שחיפשנו הכל מת
לך בפנים.
אל תנסה להבין אל תנסה לפרש תן לעצמך לזרום עם הנהר הזה, הוא
מציף, הוא זורם, הוא הוא. לא הרבה מצליחים לשחות בו וזה בסדר,
זה לגיטימי. אבל תשתדל לא לטבוע בו.
הוא לא מחלק גלגלי הצלה כי אתה כרגע באחד כזה.
לילה, חושך, נר, קטורת, מיטה , שמיכה, שתי כריות, אדם אחד, כל
זה אפשר להגיד כמוות בסופו של יום וחיים בסופו של לילה
גם ביום מתים אבל בלילה בעיקר, מתי כבר יבואו החיים.
הוא מעורר רחמים קצת הלא כן?
קצת פתטי ותלותי לא? ככה זה... לך תבין, טוב הוא תמיד רצה חיות
מחמד...
זה לא אשמתו... או שאולי כן...?!