הבוקר התעוררתי מוקדם. רציתי להספיק להתארגן בזמן, לא לאחר,
כהרגלי, או להיגרר אל תוך השעות הקטנות של הלילה, בניסיון
להיזכר איזה תכשיר היגיינה (מישהו יודע מה זה?) שכחתי ואם כל
התחתונים יספיקו לי, מה גם שהפעם יוצאים לטיול בשעות הערב ולא
מוקדם בבוקר...
פתחתי את העיניים העייפות והאדומות, מי יודע ממה, הבטתי בשעון
שבפלאפון שלי והבנתי שהתעוררתי מוקדם משתכננתי, היה אז רק אחת
עשרה בבוקר. זו השעה שאימא עדיין בגינה עם השכנות-חברות שלה עם
הסיגריות בפה, כוסות הקפה ביד, וכמה סוגים של עוגות (שקנתה
כמובן) על השולחן. שעה מוקדמת לכל הדעות (של בני ביתי...)! אז
חזרתי לישון עוד קצת. טיול טיול, אבל לא צריך להגזים! הנחתי את
ראשי על הכר, איזה מגע נעים יש לו כשעייפים. כמעט כמו המגע של
השמוק שפעם אהבתי. עצמתי את העיניים ותוך כמה שניות... זהו,
שאין לי מושג מה היה אחרי כמה שניות, מה שאני זוכרת היה אח"כ
את כלי העבודה של אבא שלי אחוזים בידיו הגדולות (לא, זה לא
סימבול לזה שהייתי ילדה מוכה!), בנקישות ממשקוף דלת הכניסה, אל
הסלון, ומשם אל חדר הכלים שלו. הרעש היה זה שהקיץ אותי משנתי
הפעם. הסתכלתי בשעון הגדול שעל הספרייה, עכשיו כבר שלוש
בצהרים... שעה מספיק הגונה בכדי להתארגן לטיול המיועד.
קמתי מהמיטה, פיהקתי כמו אריה מתרווח שזה הרגע השביע רעבונו
משלושה איילים לפחות, לבשתי חזייה, שטפתי פנים, יצאתי לגינה,
שם ישבה עדיין אימא עם כל החברות. נו מילא, זה לא שיש להן בית
ומשפחה לקיים... חייכתי חיוכי סרק לכל החבריה בשם כבוד הנימוס
שבו אני ידועה, אכלתי שתי חתיכות עוגה, הרי לשם כך נגררתי
החוצה, והתחלתי במסע ההתארגנות. "אוקי, מאיפה להתחיל...?"
חשבתי, "אז קודם כל אני צריכה תיק, שאוכל לרכז בו את כל
החפצים. גאוני, אני פשוט גאון!" אבל מיד התעוררתי מתוך האשליה,
תיק אין לי! זאת אומרת, יש תיק אבל בת הדודה הכוסית שלי איתו
בהודו עכשיו, בטח זרוקה באיזה פינה, כולה מסטולה ומקיאה עליו,
בע! לא רציתי לחשוב ולהיזכר. אוקי, אין שום בעיה, בטח לאחד
החברים שלי יש, אני צריכה רק לשאול, ואין סיבה שיגידו לי לא,
אני הרי כמו כולן, נשיקה בכל פעם, וחיוך מרוח (בלי השפתון, זה
כבר מוגזם!), לדבר על בגדים, נעליים ועל בחורים, שטויות של
נשים, אתן בטח יודעות. שוב מחשבה טורדנית קטעה את ההארות שלא
הפסיקו לצוץ - אבא כעס על חשבון הפלאפון השמן של החודש שעבר
ובצעד מאיים חסם לי את השיחות היוצאות! אבל אז שוב, מוחי לא
אכזב אותי, וההארה השלישית הפתיעה מעבר לפינה... האינטרנט, דרך
מופלאה לתקשר עם עוד יצורים, מרכז התיירות העולמי החדש (הישן,
סליחה, אני לא מעודכנת). בטח כל החברים שם עכשיו. הם שם תמיד,
חסרי החיים האלה, כמוני. פשוט אכנס ואשאל. התיישבתי לי על
הכיסא, המרופד היטב, שהתאים בגודלו בדיוק לישבן העתידי שלי,
שהולך ומתעצם כל יום, לחצתי על כפתור ההפעלה, וככה, בעודי
שוקעת במחשבות על הטיול שלקראתי ועל מאסות היופי האדירות
שיגרמו לעיניים ולדמיון העשיר שלי לעבוד שעות נוספות, מצלצל
הטלפון, צלצול חדש וגם דיי יפה לטעמי (כן, כן, בדיוק זה שעולה
לך עכשיו בראש... אנחנו ממש חושבים דומה, בחיי!), אבל כל
השיחות שהציפו אותי בימים האחרונים הפכו אותו למאוס. ככה זה
בחיים, כל דבר במינון גבוה מידיי מאבד מעניינו (חוץ מאוכל
ונשים...), אני צריכה לשנות את הצלצול הזה... "כן?" אני עונה.
זו מורן בצד השני, "דוקי, אני חייבת לסיים עבודה שהייתי צריכה
להגיש לפני כמה שבועות! אין מצב שאני דוחה את זה" ואז מצדי
בכעס, "פאק!" אבל מה יכולתי לעשות? המורה החרמן שדלוק עליה כבר
לא יוותר לה הפעם, אני יודעת. הייתי לידם בפעם הקודמת שהיא
ביקשה דחייה. אז משום שהטיול נבנה על מימד עצום של שני
משתתפים, נאלצנו לדחות אותו לבוקר שלמחרת. לעזאזל, סתם קמתי
מוקדם?! טוב, מה זה משנה בעצם? המחשב הרי כבר דולק, רק נשאר לי
ללחוץ סיסמא, ויש מלא אתרים להשכיל מהם, ויש גם את מנוע החיפוש
שלי, המצאה גאונית, שבלחיצה אחת על העכבר הוא מוצא לך תמונות
של הרבה נשים יפות, צעירות וורדרדות, ויש גם שוות בצבע שוקו
כשאני חושבת על זה, שאתה (או את, לצורך העניין) יכול לבהות בהן
שעות מבלי לאבד לרגע עניין ולהפך, אם אין מי שיפריע לך... אז
נתתי את ההוראה לקופסא המתכתית הזו, שתבונתה כבר עולה על שלי,
ותוך כמה שניות הופיעו מולי עלמות חן רבות, ומתוכן קסמה לי הכי
הרבה ההיא עם השיער השתני החלק, אז לחצתי עליה, ותוך שניה היא
הופיעה לי במלוא הדרה על המסך כולו (שבגללו, אגב, אני קרובה
מאוד לביקור אצל האופטומטריסט). מתבוננת בגופה החלק והעדין,
בוחנת בעיניי החומות והסקרניות כל גומחה וקימור בגופה, נסחפת
עם הדמיון העשיר בו ניחנתי, כמה יפה גוף האישה, אומנות צרופה,
טהורות לשמה...

דפיקות בדלת, וקול צווח מעברה השני - "התעוררת כבר?" ומבלי לתת
לי להשיב ממשיך לצווח - "יופי, בוקר טוב! בואי, אני צריכה
שתעשי משהו!"
זין אתכם, תביאו כבר עוזרת בית!