מיכל אהרוני / משאלתו |
ממילא לא ירצו לדעת סודו
ואם יקרה שיעלה בו, לפתע, פחדו -
יש לו את עצמו שיילך לצדו.
בשקט תכנן, לא אמר הוא דבר
האושר בו גאה אך בלבו הוא נשמר
ספר ללא סוף כמה זמן עוד נותר
חשב אולי כבר הגיע מחר.
וכשהיתה זו העת, כשרעדו הרגליים,
השקיט פרפריו לדקה או לשתיים
עצם ופקח את עיניו פעמיים
הוא חייך לעצמו, ופרש זוג כנפיים.
בראבו לנער שחצה את השמיים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|