דורון פלדמן / פנס בודד |
ישב בצד, חש מיותר.
בלילה נח,
אורו דעך,
אל מול הלובן המתואר.
ובין שלטי חוצות זרים
ובין שדרת הבוהקים,
חיפש לו חתיכה של אפלה.
ובין ריצוד אור מכוניות
ובין להיות או לא להיות,
החליט לנדוד אל החשכה.
פנס בודד ברחוב אפל,
ישב בצד, פיזר לו צל.
ביום הוא נח,
כבוי, נידח,
עת לילה שוב היה עמל.
ובין עדות על בדל דלות
ובין משענת לעצלות,
האיר לנשמה אחת טובה.
ובין צריחת פיתול הכאב
ובין צחוקו של הזאב,
אורו הדל עומעם עד שכבה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|