נואל מיטראן / עצם הירך |
כשאחזה ידו בידי
צנחה נשמתה אל גדר הקרפף, העצוב
ונשמנו כי אנחנו חיים
לעומתה אבי, איש צרותי הגדולות
מחדיר בי תבונה רגעית
עדיין מול גופתה
כשידו אוחזת בידי, והיא שלווה, אך רוטטת
רגע אפל ביותר, שנגמר לפני שנים
נחרת על ירכי
גלות נפשית לארץ אחרת
היכן שאין לו שליטה או יצר העזה
אין כל שלמות בדבר,
כוח ההרגל שווה ערך אלי
ירכי פושטות אט אט מעולן הכבד
עד שילדי, הממזר, יקונן על מות אימו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|