(אקסיומה)
התזוזה מאבדת ממשמעותה
בין אדי יין חם
(בית)
מתובלי ציפורן וקינמון,
מסתננים שולי זריחות האחירותם
בין תשתיות אניצי הלילה
ממש כפי שאת אי השקט של שנתך
ניתן עדיין להטביע
בדליי שמנת או במרבדי הפרגים
המעולפים, שנקוו זה מכבר
על רצפת העץ
(גורל)
שכך היה תמיד. האדמה הסדוקה,
הגשם. אויר תום הקיץ הנושף בייאושו
נבגים תועים של הבטחות, שהסתיו יהיה
זמני וקצר מאתנו, שלא נהגה מלים
הממררות את הלשון
(ד)
תריס החלום נטרק באחת.
זו שאת משמעותה איבדנו מזמן,
תיעור,
משתוממת על עצמה:
מנין ולאן, מתי
ולשם מה
(הבל)
הבלים הכל הבל.
גם זו תשובה המאבדת ממשמעותה
בין אדי יין חם. |
