העתקתי במבחן באנגלית, אז המורה העיפה אותי באגרסיביות מהכיתה.
התהלכתי לי ברחבי הבית ספר הענק שמכיל בתוכו 3 מתחמים... של 2
חטיבות ביניים ותיכון. דווקא הייתי נראית טוב באותו יום, הייתי
על נעל גבוהה, ג'ינס בהיר, ואז עוד היה לי שיער ארוך ומרשים.
בדיוק חציתי את הרחבה בהליכה אל הלא נודע (לאן אני כבר אלך
כשכל השכבה שלי עושה מבחן באנגלית?), פתאום קלטתי מישהו חמוד
מרחוק. מישהו עם ראסטות יושב עם פיני. חשבתי בהתחלה שהוא מאלה
שסתם באים לבקר את חברים שלהם בבתי ספר אחרים, כי משום מה
בחיים לא ראיתי אותו בבית ספר שלי! והוא מושך תשומת לב... טוב
החלטתי לשחק אותה סנובית והעפתי מבט אחד לכיוון לשלהם והמשכתי
ללכת. פתאום אני שומעת מישהו צועק "נטלי!" כמובן שזה היה פיני
- אותו אחד שאני מכירה - שישב ליד החמוד עם הראסטות. נופפתי לו
שלום עם היד והמשכתי ללכת, פתאום הוא צועק, "בואי הנה רגע".
כמו ילדה טובה הגעתי ואז התחילה שיחה רגילה כזו על, "מה את
עושה בחוץ", "איך החיים", וכדומה. בדיוק באותה תקופה יצאתי
מקשר של משהו כמו חודש. קשר שהיה עם מישהו בן 20, שאפילו אחרי
הפרידה לא ממש רציתי לוותר עליו אז עדיין הייתי מדברת איתו פה
ושם. סיפרתי לפיני על הקשר האחרון שכל כך נפגעתי ממנו, והוא
סיפר לי על הקשר האחרון שלו שנגמר מכוער. מידי פעם העפתי את
המבט לכיוון אותו אחד עם הראסטות, ושמתי לב שגם הוא מעיף אליי
מבט מידי פעם. לפתע פיני אומר לי, "אה תכירי זה לידור, הוא
איתי בכיתה." אמרנו שלום יפה כזה, עם מבטים קצת נבוכים כאלה.
פתאום התחלנו לדבר על הראסטות שלו, והשיחה התגלגלה לאורך כל
המשך השיעור ולהפסקה הגדולה שאחרי זה. כשחזרתי לכיתה הייתי כל
כך מסוחררת מאותו לידור מסתורי, הטיפוס הביישן עם הראסטות, שיש
לו חיוך כל כך כובש. חיוך נבוך תמים כזה, של שיניים ישרות
ולבנות.
למחרת ראיתי אותו בבית ספר שוב, אבל משום מה הוא אמר לי שלום
יבש כזה, קר כזה והמשיך ללכת. אמרתי לעצמי, "בטח אני לא כל כך
מעניינת אותו כמו שהוא מעניין אותי" וויתרתי. אחר כך הוא טס
ל-10 ימים ולא ראיתי אותו ולא שמעתי ממנו. מידי פעם הוא עלה לי
לראש, אבל לא יותר מידי. המשכתי הלאה, הכרתי עוד בנים - אבל אף
אחד לא עניין כמו לידור. כעבור 10 ימים שהוא שב לתחומי ארץ
ישראל, פיני תופס אותי בהפסקה ושואל אותי אם יש לי מישהו,
אמרתי שאין לי משהו רציני. אז פיני ביקש ממני את המספר איסיקיו
שלי, זה היה קטע מאוד מוזר כי לפיני יש אותי ברשימה של
האיסיקיו! הוא השתמש בתירוץ של, "יש לי 2 נטלי ואני לא יודע מי
זו מי". היססתי אבל הבאתי לו את המספר, ובשיא המקריות בערב
לידור הגיע אליי לרשימה של האיסיקיו. דיברנו קצת, כעבור
שבועיים בערך נפגשנו, כעבור עוד שבועיים נהיינו ביחד.

וככה הכרתי את "אהבת החיים". מי היה מאמין שאחרי כל כך הרבה
זמן שעבר מאז אני אזכור כל פרט קטן.