מול עיניך
התכולות כמו ים,
וחיוכיך מביטים אליי
כשנושא אני אותך בשתי ידיי
ובראשי
בליטוף חרישי.
אני יושב, רוצה לנוע,
וכולי מלא
כמיהה לתמימותך וגעגוע
שעולה ככל שנוקף
השעון שניותיו, ותוקף
בחוזקה,
מדחיק צעקה.
עוד מעט אני שב להיות
ממש לצדך,
לאחוז בידיך הקטנות
ואתך לעוף ביחד
למחוזות נפלאים ובלי פחד,
גבוה ככל האפשר.
עד מחר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|