להסתחרר
מול תקרות אותו החדר
מבלי לגעת בחפצים
שאינם קיימים יותר בעיני
אחר כך לשים
אוזן ברצפה
ואוזן באויר
ולתת לקירות
להסתחרר מול העינים
שהן רק מסך כהה
המגבה את הבושה שנאגרה
את החיים שלא התחילו
ואולי לא אף פעם
להביט בשמש
השוקעת כל יום
אל הים
ולהבין את הצנינות שמדגדגת
את קצות רגליה לעת ערב
שאחר כך אוחזת בה
ועושה חושך... | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.