אני זוכרת את הפגישה הראשונה שלנו, העיניים שלך נצצו, הלב שלי
דפק כמו משוגע ולא יכולתי להפסיק לצחוק.
כמה שניסת להרגיע אותי. אתה זוכר את זה?
שרקדנו על הבמה ושרת לי באוזן. הנשימות שלך העבירו בי
צמרמורות. ואח"כ שנישקת אותי, נשיקת התשוקה העצומה. כל הגוף
שלי רעד מהנגיעות שלך.
כשהתעוררתי בבוקר לצידך, עטופה בזרועותיך, עוד לפני שהספקתי
לפתוח עיניים כבר אהבנו שוב. אני לא אשכח איך רעדת לי בידיים.
והתשוקה שהייתה לך בעיניים.

אתה זוכר שלימדתי אותך לרקוד? וביקשתי שתנשק אותי את הנשיקה
שלך. ביקשת שאני אעצום עיניים, שיחקת לי בשיער, ליטפת את פניי
ולאט לאט נישקת אותי. הייתי בעולם אחר, קסום.
כמה שרציתי לאוהב אותך שוב, באמצע שום מקום.

אני זוכרת כמה היית מתקשר ואומר לי שאתה מתגעגע, ורוצה וחושק.
כמה אתה רוצה שוב לגעת, שוב לאהוב, שוב להתערבב.
וכשהייתי מתקשרת בוכה ועצבנית הייתי נרגעת כשהייתי שומעת את
הקול שלך.
ולפני מופעים כשהייתי לחוצה, "תעלי כמו מלכה". אתה זוכר שאמרת
את זה?! ואני עליתי לבמה, עליתי בזכותך, כמו מלכה, בזכות הפנים
שלך, החיוך שלך, שליווה אותי במשך כל הריקוד.
"תסתכלי ישר מולך אני יושב שם מסתכל עליך", ובאמת ישבת שם, עם
העיניים הנוצצות שלך והסתכלת עלי עם החיוך המאושר שלך. והרגעת
אותי, ועינייך היו מולי בכל שנייה שרקדתי על הבמה.

אני רוצה שתדע שבלעדיך בין זרועותיי אני חשה ריקנות בנשמתי.
אני מוצאת את עצמי מחפשת את פנייך בתוך הקהל - אני יודעת שזה
בלתי אפשרי אבל איני מסוגלת להימנע מלעשות זאת.
החיפוש שלי אחריך הוא מסע אין סופי שנידון מראש לכישלון.

1.5.04

זיכרונות מלילות קסומים וימים של אושר שאנצור בליבי לנצח