"פחדתי שהיום הזה יגיע ואתה יודע למה? בגלל אנשים כמוך שלא
יודעים מה לבחור".
"מה זאת אומרת אנשים כמוני? אני ואתה באותו מקום עכשיו אם לא
שמת לב".
"כן אולי אתה צודק, בכל אופן מה זה משנה מי אשם, אנחנו כאן".
"אתה יודע? במשך הזמן שהייתי חי תמיד חיפשתי משמעות, גם אתה?"
"האמת שלא, אני הלכתי ללמוד רפואה, התחתנתי, גידלתי ילדים והיו
לי חיים דיי ממוצעים".
"זה מה שרצית, חיים ממוצעים?"
"כן".
"טוב ,מה זה משנה עכשיו, אנחנו פה וזהו!"
"תגיד אתה זוכר איך הגענו לפה? או איפה אנחנו?"
"כל מה שאני יודע זה שאנחנו הולכים במסדרון הזה כבר שעות, או
דקות, או שניות, אני באמת לא זוכר כלום, אני אפילו לא יודע מי
אתה, אבל אני מכיר אותך".
"יכול להיות שאנחנו הולכים הרבה זמן אבל אנחנו לא זוכרים מה
היה מקודם כי כאן לא נראה לי שהזמן חולף, הוא פשוט נח".
"איך זה שלא פגשנו עכשיו עוד אנשים?"
"אולי אנחנו לא מתים אולי אנחנו בהמתנה".
"פחדתי שהיום הזה יגיע ואתה יודע למה? בגלל אנשים כמוך שלא
יודעים מה לבחור..."