מרחפת

אני עפה מעל חיי הרגילים והמשעממים
ואני רואה אל מול עיניי, בגובה אפס
איך עוברות להן תקופות, עוברות הרפתקאות, עוברות אכזבות,
עוברים זכרונות.
ובעוד שחיי חולפים לי מול העיניים,
אני מנסה
להתקדם הלאה.

אבל באמצע הריחוף,
משהו עוצר אותי,
משהו מושך אותי למטה
כאילו כוח הכבידה מתחיל להשפיע עליי,
ואני לא רוצה
אני לא מסוגלת לחיות את חיי,
כי אני רואה אותם מלמעלה, והם מאכזבים אותי.
אני מנסה לקלוט מי זה שעוצר אותי,
אני רואה דמות מטושטשת
ואני לא מזהה.
אני מבקשת את שמו וכל קולי יוצא, אבל קולו אלקטרוני,
מעביר צמרמורת.
הוא מושך לי את הכנפיים
ונוגע לי ביד
המגע מוכר לי, מהעבר הלא רחוק
מגע טוב, נעים, גורם לי להתגעגע, אך לא כמו שהיה פעם...

והקרב הזה עדין לא תם,
ואני עדין מנסה לנחש, מי הוא זה שתמיד עוצר אותי,
ומושך אותי למציאות.