[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








שתי עיניים כחולות וגדולות מסתכלות בי. ספק מכשפות, ספק תוהות,
ספק לא מבינות, או אולי מנסות להראות שלא אכפת להן מכלום.
"אין לי מושג למה את מתכוונת" הוא בסוף אומר. ואני שוב מתחילה
להסביר לו שהוא והכלב שלו כל הזמן עושים שטויות והורסים לעצמם
את החיים.
"איזה כלב?" הוא שואל, "אין לי בכלל כלב!"
"ברור שיש לך כלב," מתחילה לשכנע אותו שאני צודקת "הוא שחור עם
תלתלים ארוכים, כולם אומרים שהוא טיפש אבל אני כבר לא מאמינה
להם"
ושוב המבט הזה. פשוט לא אומר כלום. אי אפשר להבין מה הוא חושב.

"את ממש שרוטה" הוא אומר ושוב שותק לרגע. "לפני כמה זמן אמרת
שאת לא מכירה אותי מעצמי אלא ממה שאחרים מספרים. ועכשיו את
אומרת לי שיש לי כלב".
לפחות הזיכרון שלו לא התערער.
"כן, אני אומרת לך שיש לך כלב"
מסתכלת שוב בלי לרצות בתוך הכחול הריק הזה. פשוט רוצה שיאמין
לי.
"את פשוט מנסה לכשף אותי"
הוא מבטל הכל בביטחון, מנסה להתחמק.
"אמרתי לך כבר המון פעמים שאת מכשפה. אני בסוף גם אאמין שיש לי
כלב"
אני מצליחה לגרום לו להאמין.
"אני חושבת שאני אוהבת את הכלב שלך. לדעתי הוא הרבה יותר חכם
ממה שהוא נראה, והוא ממש חמוד." אולי ככה הכל יראה לו יותר
מוחשי.
אבל הכחול שלו רק יותר מעמיק והוא נראה כמו שוטר גרמני מרגע
לרגע. עומד זקוף כאילו הרצועה בידו. אני מתחילה להתחרט שביקשתי
ממנו טרמפ הביתה. צרור המפתחות מתגלגל בידו כאילו כרגע אסר אדם
בין סורג ובריח.
"אני דואגת לכלב שלך" אני אומרת לבסוף
"אתה צריך לתת לו גם לטייל לבד מידי פעם, שיכיר את העולם
שסביבו, את הכלבים האחרים".
והכלב שלו ממשיך לעמוד בצד שותק וצייתן. לא מבין שמדברים עליו.

פותח את האוטו.
אני עוד מקווה שהוא ייתן לכלב לשבת מקדימה אבל הוא מתעקש שאני
אשב לידו. אפילו לא קושר את הכלב מאחורה וסוגר עליו את הדלת.
השקט מתגבר. אני כבר פוחדת לדבר.
רק רוצה להגיע לצומת בו אני יורדת ומתחילה לצעוד הביתה.
לפחות עכשיו הכחול המפחיד לא מסתכל בי.
פתאום מאחורה אני קולטת בזווית המראה את הכלב.
מחייך אלי. עכשיו כבר יותר טוב.
"אז איך אמרת שקוראים לכלב שלי?" הוא שואל תוך כדי עצירה בתחנת
האוטובוס שאחרי הצומת.
"צביקה" אומרת וסוגרת את הדלת אחרי.
הוא ממשיך לנסוע.
אני חושבת שהוא לא הבין.
ואני מקווה שהוא לא יבין-
מאוחר מידי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני
קבלן
בנין
אופטימי

מדליק משואה זו
לזכר הבלטות


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/5/04 15:10
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שרון גומבוש

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה