זה היה יום ראשון כי אכלנו ביצים לארוחת בוקר, בד"כ אנחנו לא
אוכלים ארוחת בוקר אנחנו פשוט נשארים רעבים כל היום עד הערב
בכל מקרה: אני קמתי כמו כל יום רגיל הלכתי לאכול ואז שישבתי
ליד השולחן ראיתי את אימא שלי בוכה... "אימא למה את בוכה?"
שאלתי, "היום יום ראשון את צריכה להיות שמחה", הוספתי ואימא
ענתה, "אני בסדר" וניגבה דמעה. "פשוט קילפתי בצל". אבל אני
ידעתי שזה לא נכון... מאז שאבא שלי נהרג בתאונת ציד לפני שלושה
חודשים אימא שלי כל הזמן בוכה וחוץ מזה לא היה לנו בצל בבית
כבר כמה שנים.

לאחר ארוחת הבוקר יצאתי עם אחי ג'ימי, לשחק בחוץ באצטרובלים.
אנחנו מאוד אוהבים לשחק באצטרובלים, אנחנו משחקים בהם כמו
בובות, אנו בועטים בהם ולפעמים אנחנו זורקים אותם על הסנאים
שנמצאים על העצים ביער. אנחנו גרים ליד יער גדול ומפחיד. ג'ימי
אומר שחיים ביער כל מיני יצורים מוזרים כמו אלפים, שדים
וערפדים אבל, אימא שלי אומרת שהוא משקר, כי לא ראו את היצורים
האלה כבר כמה שנים, אני לא יודע למי להאמין.

אני עדיין לא סיפרתי לכם על עצמי. שמי ג'וני. אני יודע מה אתם
חושבים איזה שמות לילדים זה ג'ימי וג'וני אז אני אענה לכם. פעם
לפני שנולדתי סבא שלי מת במגיפה הגדולה ושמו היה ג'ון אז הם
קראו לנו על זיכרו.

"הי ג'וני בוא תראה את זה", ג'ימי צעק לי, "יש לי פה את הדבר
הכי מוזר שאי פעם ראית!" הוא הוסיף. אני רצתי לכיוונו והסתכלתי
ושאלתי, "מה זה?" "עקיבות של אלפים", הוא ענה... ואני אמרתי
לו: "אימא אומרת שאין יותר חיות כאלו". "מסתבר שהיא טועה",
ג'ימי אמר לי. "מסתבר", עניתי. "מה אתה חושב שהם רוצים מאתנו?"
שאלתי את ג'ימי והוא ענה שבטח הם רוצים את הריבה שלנו. כי זה
ידוע שאלפים אוהבים ריבה.

בארוחת הערב כולנו ישבנו ליד השולחן ואכלנו לחם עם ריבה, כמו
האלפים. אימא שלי מכינה את הריבה הכי טעימה והכי אדומה בעולם.
ריבה בטעם תות עם דובדבן. בזמן הארוחה דיברנו על היום שלנו
והעניין של האלפים עלה בשיחה בין בכי לבכי של אימא. אימא אמרה
שאנחנו מדברים שטויות "ואין שום אלפים!" היא חזרה ואמרה ואנחנו
לא האמנו לה. אם תשאלו אותי אני חושב שהיא והאלפים החליטו שהם
ייקחו אותה מפה וישאירו אותנו פה לבד, אותי ואת ג'ימי, היא
אמרה שזה לא נכון ושוב בכתה, ואני לא האמנתי לה עדיין.

לפני השינה, אימא, כמו כל לילה, אמרה לנו לילה טוב לפני השינה.
אבל הלילה היא שוב בכתה ואמרה יותר פעמים מהרגיל שהיא אוהבת
אותנו, היא נתנה לנו נשיקה גדולה והלכנו לישון.

ביום שאחרי אני הלכתי לחדר הכניסה וחיפשתי את אימא שלי והיא לא
הייתה שם... השכנים באו לבית שלנו והם אמרו לנו כמה הם מצטערים
והם רצו שנבוא לגור איתם ואנחנו לא הבנו מה קרה עד שראינו את
הסכין של האלפים על הרצפה מלאה בריבה.