את הפאזל הראשון שלו הוא קיבל ליום הולדתו ה-6, מתנה מסבתא.
הייתה זו קופסה גדולה עטופה בנייר מתנה כחול בוהק, ולאחר שקרע
את העטיפה בהתלהבות הוא גילה קופסה בצבע ירוק בהיר. היה זה
פאזל של סנופי, הדמות המצויירת האהובה עליו. מיד אחרי שכל
האורחים הלכו ואימא החלה לשטוף את כל הכלים המלוכלכים מעוף
בדבש ועוגת יום ההולדת, הוא התיישב על הרצפה והתחיל את ההרפתקה
של הפאזל הראשון. אבא לימד אותו שקודם כל מוצאים את כל החלקים
של המסגרת ומרכיבים אותה, ורק אז את שאר החלקים השונים. כשסיים
את הפאזל כולו, הוא עמד על רגליו השמנמנות,  צעד כמה צעדים
לאחור, והתבונן ביצירת המופת שהרכיב.
מאותו יום ואילך, הוא הרכיב פאזלים בכל רגע נתון ופנוי. לפני
בית הספר, לפני ארוחת הצהרים, לפני חוג הכדורגל, לפני ארוחת
הערב ולפני שהלך לישון. הפאזל תמיד בא לפני דברים ולא אחריהם.
לימי הולדת וחגים הוא ביקש שיקנו לו פאזלים, הוא חסך את דמי
הכיס שלו כדי לקנות את הפאזל שרצה בחנות הצעצועים השכונתית,
וכשבאו אליו חברים הוא התעקש שהם ירכיבו פאזל. עד גיל 14 הוא
צבר אוסף מרשים של 146 פאזלים, מ-50 חלקים עד 5000, רגילים
ואפילו תלת ממדיים.
הפאזלים לימדו אותו על החיים, שלא כל דבר הוא כמו שהוא נראה.
פעם אחת הוא עשה פאזל של כלב, 500 חלקים, לא משהו מסובך.
איפשהו בסביבות החלק ה-300, כשהוא היה באמצע הפנים החומות של
הכלב המעורב החמוד, נראה לו שהכלב מביט עליו בעיניים זועמות
ומלאות רשע. רק כשסיים את הפאזל הוא ראה את התמונה הגדולה
והבין כמה הכלב תמים. הוא למד לעולם לא לשפוט פאזל לפני שהוא
הסתכל עליו כשהוא גמור. דברים נראים אחרים כשלא מסתכלים על
התמונה הגדולה.
השינוי הגדול הגיע בגיל 16. יום אחד הוא מצא מודעה בעיתון
הבוקר היומי -
"פאזל לבקשתך - אתה אומר לנו איזה חפץ, אדם או חיה אתה רוצה
להרכיב, ואנחנו נביא לך פאזל בדמותו, בגודלו הטבעי, תוך 24
שעות. שביעות רצון מובטחת! רק 89.99 ש"ח, מבצע חד פעמי, התקשר
עכשיו 03-6758832!"
בהיותו אספן פאזלים מושבע, הוא היה פשוט חייב להרים את הטלפון
ולהתקשר למספר הרשום. הוא חיכה שני צלצולים, שלושה, ארבעה, אך
אף אחד לא ענה. באכזבה רבה הוא שם חזרה את השפופרת על כנה, אך
ברגע שעשה זאת, הופיע מתוך האוויר איש מזוקן בחליפה כחולה
זוהרת.
"שלום, אני איש מכירות של תצרף לבקשתך בע"מ. במה אוכל לעזור
לך?"
גיבורנו פתח את פיו והתכוון להגיד שלום, אך לא הצליח להוציא
מילה.
"כן זה קורה לעתים ללקוחותינו. ההלם, אתה יודע. הנה ילד, שתה
קצת מיץ", אמר האיש המזוקן והוציא בקבוק לימונדה קטן מתוך הכיס
הפנימי של המקטורן שלו.
הוא לקח את הבקבוק הקטן ולגם ממנו מעט, למיץ היה טעם מתוק,
מתוק מדי.
"כן, בחור צעיר, מה תרצה היום? יש לנו מבחר עצום,כל דבר בו
יכולה לחפוץ נפשך - כל אדם, כל חפץ, כל נוף, כל חיה, בכל גודל
ובכל צורה. רק לפני חודש הזמין איזה בחור ממרסיי פאזל של 1136
של השייח יאסין. היה קצת קשה למצוא אותו ולהפוך אותו לפאזל,
אבל הצלחנו לבסוף, והכל עד השעה 6 בערב. בחור קשוח היאסין הזה,
רק נראה שברירי. חבל רק שכל כך הרבה אנשים מזמינים פאזלים של
חיות נדירות שעומדות בסכנת הכחדה. המלאי מוגבל מאוד, וארגוני
זכויות החיות מתחילים ממש לכעוס על כל החטיפה ההמונית הזו." את
החלק האחרון האיש המזוקן מלמל, כאילו רק לעצמו.
תחילה הוא קצת היסס, אך מיד נזכר בדבר שרצה יותר מכל להרכיב -
אותה. זו שישבה לפני בשיעור ביולוגיה, עם השיער השחור המתולתל
והעיניים החומות. זו שתמיד חייכה, אפילו אליו, ותמיד מצאה טוב
בכל דבר שפגשה בו, גם בו. זו שהוא ראה בכל פעם שעצם את עיניו.
"אהבת נעורים, כמובן, זו הפופולרית ביותר", אמר האיש המזוקן
כקורא את מחשבותיו, "הפאזל יגיע אליך בשעה 6", ונעלם בפוף קטן
על תוך האוויר.
בשעה 6 בדיוק, כפי שהובטח לו, הגיעה לסף דלת חדרו קופסה גדולה
בצבע ורוד בהיר, עטופה בסרט סגול. הוא פתח אותה במהירות וגילה
פאזל של 2282 חלקים בדמותה. תמונתה על הקופסה נראתה יפה פחות
מאשר בחיים האמיתיים, אך עדיין רעדו ידיו כשהפריד בזהירות
ובחשש את חלקי המסגרת משאר חלקי הפאזל. לאט לאט, חלק אחר חלק,
החלה להתהוות מולו תמונתה, כפי שראה אותה תמיד - יושבת מולו
בשיעור, היא הביטה לאחור כדי שיוכל לראות את פניה. לרגע נראתה
לו כמו ציור מפורסם מלפני מאות שנה.
הלילה כבר ירד, אך הוא לא חדל מהמלאכה - כל הזמן דרבן את עצמו
להרכיב עוד חלק אחד, ועוד חלק אחד, חלק של האוזן, חלק של
השיער, חלק של הכיסא עליו היא יושבת. 3 בלילה, רק עוד עשרה
חלקים והפאזל גמור, היא תהיה איתו לעולמים.
את החלק האחרון הוא לא מוצא, החלק השייך לעין השמאלית שלה -
מחפש מתחת לשולחן, על המיטה, מאחורי הכיסא, בתוך הקופסה. כלום.
נעלם כלא היה.
הוא נאנח, לעולם לא יצליח להרכיב אותה, להשיג אותה.
תמיד היא תישאר במרחק חלק קרטון אחד בלבד מלהיות שלו, כל כך
רחוקה ועם זאת כל כך קרובה.
הוא נרדם על השולחן, ראשו על הפאזל הבלתי גמור. חולם בוודאי,
עליה.