נסיך אחד אהב נסיכה, והיא אהבה אותו.

מכירה?
ככה מתחילות כל האגדות. זאת אומרת, כל האגדות הטובות. ואני לא
מדבר, דרך אגב, על סתם אהבה, או סתם אגדות,  או אפילו סתם נסיך
ונסיכה. אני מדבר על הזמן, שבו עוד לא היו אגדות. על הזמן שבו
האנשים עצמם יצרו את האגדות עצמן, שתמיד התחילו והסתיימו באותו
האופן.
ארבעה שלבים פשוטים ליצירת אגדה מושלמת:
1. נסיך אוהב נסיכה, נסיכה אוהבת נסיך.
2. כוח גדול ומרושע מנסה להפריד ביניהם.
3. הכל אבוד.
4. הנסיך מציל במעשה הרואי את הנסיכה And they live happily
ever after...

אז איפה היינו?
אה כן... אגדות, נסיכים, נסיכות, דרקונים ומפלצות. אבל הכי
חשוב, אהבה בלי סוף.

זה היה בשלהי האביב. האוויר היה פרחוני ולצבעים היה ריח. אבל
חשוב מכל, love was in the air. הנסיך יצא לצייד, ארנבונת
ורדרדה או אולי אפילו איזו אנטילופה עסיסית. הנסיך שלנו לא היה
בררן. כל דבר שיספק את תאוות הציד שלו, אפשרי.  
הנסיכה, יצאה לקטוף פרחים.  
דבר ידוע הוא, שכמו שלכל נסיך יש סוס לבן ואצילי, ככה לכל
נסיכה ישנה אומנת מקומטת ותככנית. ככה זה בכל האגדות. האגדות
הטובות אני מתכוון.

כמו שאמרנו, הנסיכה יצאה לקטוף פרחים בשדה, על גבול שתי
הממלכות, ובדיוק כאשר חצתה את הנחל הצר, מתיזה רסיסי מים לכל
עבר, עבר הנסיך.
עכשיו, זה דבר אחד, לראות נסיכה קוטפת פרחים ודבר שונה לגמרי
לראות אותה מדלגת בנחל מפזרת כדורי קריסטל וטיפות אור לכל
עבר.
היקום כולו נדם.
אני מתכוון באמת נדם. זבובים הפסיקו את מעופם ופנו להביט
בסקרנות ברגע ההיסטורי שמתחולל מתחת לכנפיהם השחורות. ארנבות
ואנטילופות ביער, הפסיקו לרוץ, רק על מנת להאזין ביתר שאת
לשיחה אשר עלולה להתחולל בקרבת מקום. אפילו העורבים חדלו
מזמרתם הבלתי פוסקת על מנת שלא לחלל את הרגע הקדוש ההוא.

"ויאמר יהווה ביום ההוא ויהיה אור"

-ויהי אור-

הנסיך התקרב לנסיכתו המיועדת, מצפה לשבריר של מגע, לנשיקה
שתישלח או אפילו לחיוך שייועד במיוחד בשבילו, ולא לשווא.
הנסיכה הנאווה לא הכזיבה בעת שסובבה את ראשה, מתיזה שאריות אור
משערה, ושלחה חיוך מחשמל לנסיך.
בדיוק באותו רגע ממש, השמיעה קולה האומנת והנסיכה, כדרך
נסיכות, הזדרזה לרוץ ולעשות כדבריה.  העתיד נקבע. הוא כבר
כאן.

ברור לנו, שכמו באגדות, מנסה האומנת לכשף את הנסיך ומשטה בו
לכדי שיתאהב בה. הנסיך עומד בקסמי האומנת, משמיד אותה בכוח
האהבה בלבד וחוזר לזרועות אהובתו הנסיכה אשר לא פקפקה לרגע
ביכולתו לעבור כל מכשול על מנת להגיע אליה.

טעות!

ככה זה, בכל האגדות הטובות. הממש טובות, זאת אומרת. אבל זו,
אגדה מסוג אחר. אגדה שברבות הימים הפכה למציאות. לסיפור אהבה
בין שני אנשים. בין נסיכה לנסיך, בין התגלמות היופי והטוב עלי
אדמות לבין מלך בהתהוות.

אז היינו, בדיוק בקטע בו רצה הנסיכה, מאוהבת עד מעל לראש
בנסיך, חזרה לארמון. היינו בדיוק בקטע, בו אץ הנסיך להודיע
לאביו כי המלכה המיועדת נבחרה. הוא מאוהב, כמו שלא אהב אף פעם.
הוא חושק, כמו שלא חשק אף פעם. הוא רוצה, כמו שלא רצה אף
פעם...

עוד תיאור קטן על אהבה של נסיך ונסיכה, ברשותך כמובן.
אותה אהבה, תמימה עד בלי סוף, חמה עד בלי סוף. אותה אהבה היא
אהבה בלי סוף אשר שום נהר או יער יוכלו להפריד בין האוהבים.
אותה אהבה, היא אהבה בלי סוף אשר שום גדר אבן או חומת קסמים לא
תוכל להרוס אותה. אותה אהבה היא הדבר היחיד שיכול לנצח דרקון.

עכשיו, כשאני מדבר על דרקון, את בטח חושבת היצורים החמודים
החכמים וטובי הלב של וולט דיסני. אבל לא!
כשאני אומר דרקון, אני מתכוון לדבר הכי איום ונורא שיכול להיות
על פני האדמה. וגם מתחתיה. הדרקון שאני מדבר עליו, הוא כל כך
מרושע, מכוער, תככני ואיום עד שלידו, הסיוט הכי נורא שלכם,
נראה כמו מחסור בארטיקים.
תדמייני, לדוגמא עלוקות מטילות ביצים מתחת לעור...  ממש בתוך
הבשר... לא מתקרב לאימה שדרקון מטיל.
תדמייני, סתם בשביל הדימוי, את היטלר, שולט על העולם ביד רמה
כאשר לצדו כל המוחות הגדולים של המאה... לא הגענו לעשירית מקצה
אצבעו של רשעותו של הדרקון.
לכן, טבעי לגמרי שאהבה יכולה לנצח דרקון.
לצערי, זה גם טבעי לגמרי, שדרקון יכול לנצח אהבה.

בכל מקרה, אותו דרקון מדובר, לא יכול להרשות לעצמו לתת לאהבה
כזאת להתקיים. אהבה כזו, יכולה להוליד שעות, ימים, אפילו דורות
של שמחה, אושר וכן, גם אהבה.

לאחר שלושה ימים, חתונה.
המדשאות רחבות הידיים שבממלכת הנסיכה הספיקו אך בקושי לכל
האורחים והמוזמנים. שלושת אלפים מוזמנים היו שם, לפחות! גננים
עבדו במשך שנים רק בשביל הרגע המיוחד הזה. מאות אלפי תושבי
הממלכה תרמו לקישוט הממלכה. הקשת עצמה תרמה מצבעיה העזים רק
בשביל להאדיר את הפאר. דונמים של ורדים, סיגליות ומרגליות היו
פזורים ברחבי המדשאה. עצי דקלים גבוהים השרו הוד מלכותי לכל
הבאים בצילם. קבצנים ברחוב החליפו מלתחותיהם לכבוד הזוג
המיועד.  
יום של חג. יום של אושר. יום של אהבה טהורה.

מאות חלילנים חיללו. נגנים ניגנו. ובכל פינה בחצר, ניתן היה
לשמוע משוררים מקריאים ממיטב יצירותיהם שהולחנו בשביל היום
הזה. בשביל הזוג הזה. בשביל הנסיך. בשביל הנסיכה. בשביל
האהבה...

לפתע, הגיח אדם מתנשף מן השדות הסמוכים ובידו מכתב מן הנסיך.
המוזמנים כולם מתרגשים לנוכח העובדה כי הנסיך עצמו, האדם
המאושר ביותר בעולם כולו, על שזכה באהבתה של נסיכה, אותו נסיך
לא הגיע ליום חתונתו. אך המכתב אשר בידי, אמר השליח, נועד
לעיניי הנסיכה בלבד.

אמר, והגיש לנסיכה את המכתב.

הנסיכה פרצה בבכי, מכווצת את ליבו של כל גבר ואישה בעולם,
וברחה לה למגדל, שם קראה את המכתב:

"נסיכה יקרה שלי,
לא אשקר לך, ואומר כי חולה הנני, שכן, מעולם לא הרגשתי בריא
יותר.
לא אשקר לך ואומר כי סוסי נטש אותי, שכן, הוא נמצא עימי, מסייע
לי בדרכים המפותלות.
רק אחת אומר לך, כי אני אוהב אותך ומעולם לא אנטוש אותך, לא אם
תהיה לי ברירה, אך עתה, מצאתי את הדרקון.  אותו דרקון נמצא
עימי במוחי. הוא חולק איתי תודעה ואיני מסוגל להילחם בו לצידך.
מלחמתי היא שלי ואין בה מקום לאיש מלבדי. כאשר אחזור, אחזור
אלייך מוכן כולי, בלב שלם... אך בינתיים, איני מסוגל להיות
לצידך ולדעת, שאיני שלם. איני מסוגל לנשקך כל לילה כאשר אני
יודע, שמן הנשיקה הטהורה הזו, נהנה גם הדרקון, אותו דרקון
שמעיר אותי בלילות.  אותו דרקון שגורם לי לצרוח בבהלה אל תוך
הלילה...  אותו דרקון, שלוחש באוזני תככים ורשעות...
איני יכול לסבול זאת עוד ולכן, החלטתי לעזוב.

             אחזור בקרוב,
אוהב ללא גבולות ומעצורים,
               אני."

הנסיכה, מחתה עוד דמעה מעל לחייה השמאלית, מאפשרת לאלו על הלחי
הימנית להמשיך ליזול ללא מפריע....

בכל אגדה אחרת, היינו יודעים את ההמשך.  הנסיך חוזר מן המסע
המפרך כאשר בתרמילו, מוחזק ראש הדרקון.  לאחר מכן, הוא
והנסיכה, שחיכתה לו, מתחתנים וחיים בעושר ובאושר עד עצם היום
הזה.

אבל לא כך באגדה הזו.  כמו שכבר אמרתי, האגדה הזו שונה.  היא
נמשכת אלפי שנים מעבר לאנשים ומעבר לזמן ומעבר למקום. האגדה
הזאת הופכת למציאות ברגע שאדם קורא אותה או שומע אותה. מהאגדה
הזו, אי אפשר להתעלם שכן, סיפורי הוא סיפורה. האגדה הזו, היא
אני.

וכמו שאיני יודע את המשך האגדה, כך איני יודע כלום.
האם קריאותיה ובכיה של הנסיכה יגיע עד לנסיך הגיבור ויחזיר
אותו מבלי שסיים את המסע, או שהנסיכה תבחר בנסיך אחר על פני
נסיכה שלה...
האם יכול להיות, כי האומנת והדרקון חברו בידם על מנת לגזול את
האהבה מהעולם או שמה ישתלט הדרקון על גופו של הנסיך, והנסיך
יחזור שונה משדה הקרב...  או לא יחזור בכלל...

כך או כך, הנסיך עדיין משוטט ומנסה למצוא את אותו דרקון אימתני
על מנת לנצחו ולהתעלות מעל עצמו.  כך או כך, אותו נסיך, לעולם
לא ישוב לצוד ארנבות ורדרדות ואנטילופות עסיסיות. כך או כך,
אותו נסיך, לעולם לא ישכח את הנסיכה.

כך או כך, אני מצפה בכיליון עיניים לסוף האגדה ומאמין שבאגדה,
כמו באגדות ישנם ארבעה שלבים:
1. נסיך אוהב נסיכה, נסיכה אוהבת נסיך.
2. כוח גדול ומרושע מנסה להפריד ביניהם.
3. הכל אבוד.
4. הנסיך מציל במעשה הרואי את הנסיכה And they live happily
ever after...

מוקדש לגבי ניצן. סופר בחסד עליון.