כשיונתן היה בן עשרים, הוא הזמין לבית שלו בחורה, נערה בת שש
עשרה להערכתו, ששמע מכמה מכרים (הוא סרב להכיר בהם כחבריו,
דעתו על עצמו היתה טובה מדי), שתעשה הכל תמורת מספיק כסף.
כשהגיעה, הוא השקה אותה בוויסקי איכותי ובכמה מילים נכונות ואז
אמר לה בדיוק ובפירוט, כמו בתוכנית משורטטת היטב, את מה שהוא
רוצה שתעשה עבורו. כשסיים, שאל אותה כמה היא רוצה בשביל התפקיד
הזה, והיא פשוט אמרה "לא, לא", תוך שהיא מנענעת את ראשה ורגליה
נסוגות אחורה, כאילו מעצמן. הוא חייך ואמר, "אני אשלם לך
כפול". הוא השקה אותה בעוד כוס מזוגה בנדיבות ותוך כדי הם
סיכמו על הסכום, שהיה בעיניה המון כסף פלוס טיפ, ולדעתו היה
הוגן לחלוטין ובערך מה שתכנן לתת לה. הכסף שולם מראש, כמובן,
ואחרי שגיוונו בקוקטייל מרענן (הוא הפעיל את המיקסר והיא שמה
את הקרח) הם יצאו לחצר, התפשטו, הוא לגמרי, בעוד היא מותירה על
צווארה צעיף עדין, לא עוטף אותה אלא מונח על עורפה, קצה אחד
מכסה פטמה בעוד השני מפספס במעט, ונשכבו על על ערימת השמיכות
שהונחה מראש וכיסתה את כל הדשא. הוא עצם את העיניים ונישק
אותה, חושב על הנשיקה הראשונה (האמיתית) שלו, בגיל שבע-עשרה,
עם בחורה שמאוחר יותר יתברר שהיא לא האחת בשבילו, מכה שהכתה בו
קשות באותו רגע בו הבין זאת, אבל אחר כך נראתה הגיונית יותר
ויותר. היא הייתה די כלבה. זה אולי אפילו מה שמשך אותו אליה
בהתחלה.

הוא נגע בה, וקיווה שככה מרגיש גן עדן. קצוות צעיפה היו עתה
מונחים על השמיכה, משני צידיהם, עוטפים אותם, מחברים אותם
יחדיו.
הוא הריח אותה, והריח היה אלוהי. הוא פקח את עיניו, סקר אותה
לאט ובחיוך עדין מלמעלה למטה, מתעכב בעיניים, בשפתיים, בבטן
התחתונה. הוא חשב לעצמו, שבנות כמוה הולכות בסופו של דבר
לגיהנום, אבל לא היה בטוח. ככה אומרים, לפחות.

היא מצידה חייכה אליו בחזרה במתיקות שיכורה, אחזה אותו בידה
ועצמה את עיניה בעוד היא מבתקת את בתוליו, גונחת בשקט ומרגישה
אותו שומע כל גניחה קלושה.
כשהחל גם הוא להאנח, הורידה את הצעיף שעטף אותם והדקה אותו על
צווארו, עוד קצת, ועוד, נושקת לשפתיו האדומות עד שקולה נשאר
יחידי, נאנק בהנאה, גופה עולה ויורד ונשימותיה עמוקות יותר
ויותר. חיוך עלה על שפתיה, והיא לקחה עוד נשימה, עצרה אותה,
עצמה את עיניה חזק ככל שיכלה והדקה את משיכתה חזק עוד יותר.
כששחררה את נשימתה בצרחה, היא לקחה את הסכין ודקרה אותו בחזקה
בליבו. ניצוץ של היסוס חלף על פניה ועבר, והיא סובבה את הסכין
בכוח, כמו שביקש ממנה לעשות.

הנערה יצאה מהדירה וסגרה אחריה את הדלת. ברחוב, בקול רועד,
הזמינה מונית וניסתה להחזיק את עצמה מלהתמוטט על המדרכה, דבר
שחשבה שסביר מאוד שיקרה. היא הרגישה סחרחורת ופלטה קללה שקטה
אל תוך הלילה, מתיישבת בצד הכביש כשפניה חבויות בין רגליה.

במונית, בעיניים נוטפות, ספרה את הכסף, מרטיבה חלק מהשטרות.
היא הכניסה את השטרות לתיק וניגבה את הדמעות בכפות ידיה.
בחצר, הצעיף כבר היה אדום.