נעם ת. שרת / שרועה על מיטה |
וחושבת אהוב.
שעזב וחזר,
מחכה לכך שוב.
לאותה התרגשות עדינה,
כשחזר
לאותו זעם בוש,
כשעזב
איך ישבת בלילות וחשבת,
וכתבת כל-כך טוב.
איך קיבלת אותו שוב וידעת,
שטעות.
מרכזת עיניך בגבו החשוף
הוא כותב, או אוכל, או חושב, או זעוף,
אין זה חשוב שהרי בחדרך הוא ישוב.
ואת מנסה, מאמצת ראשך, מחשבה שיעוף.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|