הסבר ראשון,
השקט ההגיוני - מבט לאחור:

מבט אחד לאחור,בראשית הספטמבר.
שתיקה.
עיניים מצלמות,
מח מנפה.
החיוך שלך נשאר
כואב,
נושב נושף כמו חולותיו של המדבר.

מבט שני קדימה.
שחור.
מה נשאר?
גבי מצטייר לך עכשיו יפה מתמיד
בעוד אני פוסעת אל עבר העתיד,
ואינך כלל מצטייר,
כי מאחור הנך עומד,
שם תשאר?

הסבר שני,
אני במלוא הדרי - חיוכך!:

מבט אחרון אלייך בשנית, כבר נובמבר.
רגליים קרות, רצות, נופלות, פצועות, מתחננות לרגלייך.
עיניים דומעות, שותקות, כמהות אלייך.
שפתיים רועדות, חתוכות לפניך, ארטיבם,
ואתלבש לכבודך, מחוך קשור היטב.
ואשתוק למענך, על מצע עיניי עגל גדולות,
עם רוטב מעודן של קוקיות וורודות.
ואחייך כל חיוך שתאהב.
ואלחש "אני רוצה אותך עמוק" כמו שאתה אוהב.
כואב.
ואתפלל אלי-יך אלי-יך שלא ייגמר לעולם.
ואתה תחייך,
והוא ייצרב כל יום שעובר
על בשרי ועשן יוצא ושורף את עורי,
וקעקוע מחויך שלך נשאר, נישא אל מולי,
מחזיק בשיערי,
מביט אל שדיי,
ומחייך.