השעה 22:00 ,הבית הורוד. ברברה יוצאת מהאמבטיה, כולה ריח בושם.
היא מסרקת את שערה הארוך ביסודיות וניגשת לחדר הארונות לבחור
לה שמלה מתאימה לאירוע. היא בוחרת בשמלת מיני ירוקה עם נקודות
לבנות קטנות, כמובן שיש לה נעליים תואמות, צעיף,  תיק  ירוק
קטן,  סרט לבן בשיער ועגילים ירוקים קטנים. במראה היא נראית
מצוין. עוד קצת סומק והיא מושלמת. הכל במקום. שום שערה לא זזה.
היא בודקת עצמה גם מהצד וגם מאחור. נהדר.
למטה  משתרעת לה בעצלתיים שכונה מספר 333. מרחבי דשא גדולים
מעטרים אותה, פרוסים כמדרכות, מוקפים שיחי ורדים בשלל גוונים,
יוצרים מפה גדולה וצבעונית של יופי וחן, שבמרכזה בית גבוה,
ורוד ונוצץ. ברברה יוצאת,  מכונית ירוקה, מבריקה ונקיה להפליא
כבר מחכה לה,  היא מחליקה פנימה את רגליה הארוכות, מתיישבת
ונוסעת.
השעה 22:30 ערב חורפי. על החלונות ניתך גשם עז וקולות רעמים
מרעידים את הזכוכיות. העיר כמעט ריקה מאדם, מלבד הבאר של סטנלי
ששוקק חיים. המקום די קטן מלהכיל את כל באיו, הקירות אדומים
ובאויר ריח חזק של סיגריות ואלכוהול. זה הבאר הכי ותיק בעיר אך
נשמר בזכות ניהולו המסור של סטנלי הידוע ביכולתו המופלאה
ביצירת קוקטלים אישיים עם טעם וריח, שמתאים לכל אורח. מרבית
האורחים הם חברי קבע בבאר. סטנלי, במקומו הקבוע מאחורי הבאר,
בפיו תקוע סיגר. לבוש גופיה לבנה, מקרין חיים, נעורים ושמחה.
היום יושבים החברים הקבועים של סטנלי. ג'ון, שנמצא שם עם אשתו
פמלה, ששכחה להסתרק. גם אדוארד הגיע היום אבל הוא קצת שקט,
כנראה שרב עם אשתו, או עם חברה של אשתו, או עם העוזרת. בוב
וג'נט כבר די הרבה זמן לא היו והיום  הגיעו, לבושים בהידור לא
אופייני ועל פניהם חיוכים מאוזן לאוזן. מספרים, שנסעו לעת זקנה
לחופשה בהודו וגילו את הבשורה ומאז אי אפשר למחוק מפניהם את
החיוך.  תנועותיהם איטיות מעט והם אינם שותים אלכוהול מאז
התגלתה להם הבשורה. סטנלי מרים את ראשו מהבאר לעבר דלת הכניסה
ופניו קופאות במקום. לפניו הוא רואה את אשת חלומותיו, בשר ודם.
ברברה מסדרת את השמלה לאחר הישיבה במכונית, מתקרבת לעבר הבאר,
מתיישבת על קצהו של כסא ומשלבת רגליים. היא מביטה סביב ולאחר
סקירה קצרה של המקום מבקשת קמפרי. אדוארד נעור לחיים ומיד מציע
לה סיגריה. ברברה כמובן מסרבת אך נאותה לשיחה. סטנלי מגיש
לברברה את המשקה. "תודה".  פמלה מוציאה מסרק מהתיק, היא מסתרקת
ומחייכת חיוך מטופש ומתנצל. בוב וג'נט שקועים בשיחה עם ג'ון על
מהות החיים, הם מלאי תקווה  יותר מתמיד. בוב שמח בחייו, במכולת
הקטנה שלו, בשכונה המרופטת ובשכנה שלו לולו, שכבר 40 שנה גרה
למעלה.  ג'ון, אינו מתרשם מהנאום, עיניו בוהות מסביב ומבטו
נעצר ברווח הצר, שבין אדוארד  לברברה.
ברברה בובה חדשה ונוצצת, אין לה קפלים ושערה מתוח בדיוק בכיוון
"אפשר עוד קמפרי בבקשה?" סטנלי מגיש לברברה ומגניב חיוך דק
לאדוארד, שמקטין את הרווח. פמלה מוסיפה סיכה ורודה בשיער
ומזליפה מעט בושם על עצמה. החיוך נשאר מטופש ומתנצל עוד יותר.
בוב וג'נט קמים לרקוד לקול צלילי הפסנתר, בוב אוחז אותה חזק
והוא מאושר, הוא יודע מה מצפה לו מחר. הוא  מכיר את כל הנכנסים
למכולת. הוא מקשיב להם וגם מייעץ לפעמים. לגברת שוורץ יש בעיה
ברגל ולאדון בלום יש אבנים בכליות, אבל אצל בוב הם מיד
מבריאים. אחר הצהרים לולו תכנס, הכל כבר יהיה מוכן בשבילה.
אדוארד כמעט סגר את הרווח. ברברה בובה יפה, שתתה כבר שלוש
כוסות. פמלה מוציאה שפתון ורוד ומראה קטנה, היא מתאפרת יפה
ומחייכת מעט. סטנלי מכין לאדוארד את הקוקטייל המתאים לו
ולברברה הוא מכין קוקטייל ורוד משלה, "קוקטייל לבובה של אישה"
הוא מכריז ומגיש לה.  ברברה מניחה יד מטופחת סביב הכוס, היא
שותה. העיניים שלה נסגרות. פמלה מוסיפה קצת מסקרה בריסים, היא
כבר כמעט מוכנה. ג'ון, שלא השתכנע מהסיפורים של בוב וג'נט,
משתכנע במבט לעבר ברברה. ברברה פוקחת עיניים. היא קמה. ברברה
בובה גבוהה, יש לה רגליים יפות ונעליים גבוהות ומבריקות. פמלה
מרימה את החצאית הורודה שלה מעל הברך החיוך שלה כבר לא מתנצל
אבל כן מטופש, מטופש מאוד. בוב וג'נט נעצרים, הם מביטים בחבורה
שעל הבאר, פמלה מתקרבת לבעלה וסטנלי, שלרגע נכנס למחסן חוזר
ועיניו נעוצות במתרחש מעבר לבאר שלו. ברברה מסתובבת, היא צועדת
לעבר הדלת. נופלת, כולה מתפרקת. פמלה פותחת כפתור בחולצה היא
מעבירה יד בשערה, פמלה אישה יפה עם חיוך מטופש. סטנלי מביא
מטאטא  ומטלית. הוא אוסף את ברברה אליו ומסדר הכל במקום. היא
מזדקפת.  השיער מתוח יפה, האודם מרוח כיאה, שני עגילים מקשטים
את האוזניים ובשמלה קפלים אין. ברברה בובה מדויקת, נכנסת
למכונית. מחר היא תתייצב במפעל.
כבר מאוחר, כולם הלכו וצריך לסגור את הבאר, השעה לפנות בוקר
ויום חדש עומד בפתח, מיד תעלה השמש.
קרן שמש ורדרדה מציצה דרך החלון, מביטה על מיטה רחבת ידיים
עטופה מיני בדים ורודים. בשמיים מצייצות הציפורים שיר ראשון של
בוקר. ברברה נעורה ליום חדש. עור פניה מתוח יפה וריסיה מרפרפים
קלות על עיניה, שזה עתה נפקחו. שערה מסודר היטב, גופה נמתח
קלות ונשלף מהמיטה ברכות מתפנקת. היא בוחרת לה אוברול כחול עם
חולצה כתומה, נעליים כחולות ושתי סיכות כחולות בשיער. לארוחת
הבוקר היא אוכלת ביצה אחת, טוסט אחד, כף גבינה וקפה נטול
קופאין. היא מסיימת בויטמין C  מקופסא כחולה. ברברה בובה
בריאה. בדרך לדלת היא לוקחת תרמיל קטן בצבע כתום, בתוכו בקבוק
מים, ארנק מוזהב וטלפון  נייד. בדרכה למטה היא מברכת ברכת בוקר
טוב את מי שנקרה בדרכה. יוצאת, כולה רעננות וריח מנטה טרי עוטף
אותה. יום חדש ומרגש.
צד שני של העיר. בוב וג'נט מתעוררים, החלון נפתח ונגלה בוקר
מעורפל מעט. עננים בצבע כחול-אפור משוטטים בשלווה בשמיים,
רוקדים מן ריקוד מוזר בזוגות. השמש מתחבאת והאויר קריר מעט.
רחוב 3589. מקום אושרו של בוב. ברחוב 3589 כאילו עצר הזמן. זה
היה עוד אחד מהרחובות הקטנים שבשולי העיר. רובו בתי מסחר
ישנים, שנשארו כעדות אילמת למקצועות שכבר אין בעולם. היו שם
כמה סנדלרים, מצחצח נעליים אחד, תופרת ובעלה שטוחן קפה, ספר
שמגלח בתער ישן, הבאר של סטנלי, עוד כמה חנויות שכבר סגורות
וכמובן המכולת. בוב שם מאז שהרחוב זוכר את עצמו. הוא נולד אמנם
בארץ  רחוקה אבל הוריו שכאילו באו עם המכולת במזוודות דרך הים,
התמקמו ברחוב 3589 ומאז הוא שם. הוא גבוה, שיער חום מעטר את
ראשו במין טבעת עגולה כשבאמצע בוהק לובן הקרחת, שפם ארוך
ומפואר מקשט את הרווח שבין אפו הסולד לשפתיו החייכניות. יש לו
מבט רך ועיניים כחולות שמשרות שקט ושלוה על כל הנכנסים למכולת.
אשתו ג'נט, כמו נתפרה בעבור מידותיו של בוב. היא נמוכה ממנו רק
במקצת, עיניה תכולות ומבקשות שלוה, אפה ישר ושפתיה תמיד בצורה
של חצי סהר כלפי מעלה בגלל החיוך שלה. הם גרים ממש מעל למכולת
וגם מי שמגיע מאוחר או מקדים לקום למפעל, מקבל שרות על ידי
שלושה צלצולים בפעמון הסודי הידוע רק ליושבי רחוב 3589 . בוב,
פותח את  הדלת מבפנים ובחיוך הקבוע עם הפיג'מה הכחולה שלו מקבל
את האורחים.     אורחת אחת היא מיוחדת במיוחד.      לולו גרה
מעל בוב וג'נט, היא מאחרוני הדיירים, שנשארו לגור בשכונה, היא
נולדה שם בבית, כי אמא שלה לא הספיקה ובוב ששמע הכל הביא לה
קרח מהמכולת להרגיע את הכאבים. לולו עובדת במפעל למכסים של
קרמים. היא ממיינת. היא קצת שמנה וקצת נמוכה, יש לה שיער חום
בלי ברק והפנים שלה עגולות עם חיוך רך. כל יום היא עוברת אצל
בוב. הוא כבר יודע מה חסר לה. בוב גם יודע איזה מצב רוח יש לה
היום והכל רק לפי החיוך. בתוך הלב של לולו יש הרבה פרחים ולכל
פרח יש צבע אחר ועלים אחרים וכל הפרחים מריחים משכרים וכל כך
נפלאים עד שלולו לפעמים משתכרת בגלל הריחות שבאים לה מהלב ישר
לאף. ובלילות, בחלומות שלה היא מחלקת פרח לכל מי שהיא אוהבת.
לבוב - פרח אחד עם עלים כחולים ולג'נט, אשתו - פרח עם עלים
מסולסלים, לאיש שמצחצח נעליים בבניין שממול - פרח בצבע צהוב
מלוכלך עם עלים משולשים וככה הלילות של לולו עוברים בנעימים כי
בבקרים היא כבר מחכה שהזמן יעבור והיא שוב תוכל לחלום על פרחים
ואנשים שאוהבים.
בית קפה. ברברה, כוס מיץ תפוזים בידה ועל השולחן כרטיס ביקור
"Original covers - Gomez L.T.D".
ברברה בובה מקורית. המלצרית מסתובבת בעצבנות, מחכה שאחרוני
היושבים ילכו והיא תוכל לסגור וללכת לעיסוקיה. השמש בדרכה להרי
החושך וברברה בשפתיים אדומות וגדולות יונקת מיץ מתוך קשית
ורודה עם פסים לבנים. הטלפון מצלצל, ברברה ביד זריזה עונה.
ארתור. הגבר שלה. "אני מגיעה". היא מניחה זוג רגליים ארוכות על
הכסא ממול, נמתחת קלות לאחור, "אפשר עוד כוס מיץ בבקשה?"
המלצרית נועצת בה מבטי אימה  ומניחה כוס מלאה על שולחנה. מספר
טיפות נשפכות על השולחן, ברברה נזהרת לא להתלכלך. המלצרית
מביטה בשעון, זמנה קצר וזו מעקבת אותה. "השעה שש, בית הקפה
סגור" היא מודיעה לאורח שפותח את הדלת. הטלפון מצלצל וברברה
אינה עונה "זה בודאי שוב ארתור" אומרת לעצמה. היא מסיימת, עוד
שאיבה אחרונה, עוד עוגיה והיא בחוץ. האופניים מוכנות, ברברה
בובה ספורטאית. ובאופק אור שמש אחרון והבהוב של אור צהבהב,
הבאר של סטנלי. ואחריו באור יקרות, מנצנץ ורוגש לו ביתה של
הגברת והיא אליו נמהרת. כי הרי צריך להתכונן ולבדוק שהכל מוכן
לארוע הגדול.
אחה"צ במכולת של בוב. הפעמון מצלצל, לולו נכנסת, הפה שלה מחייך
רק בצד שמאל ובוב, שמתרומם מהשרפרף הקטן מיד יודע - לולו
עצובה. לולו בובה מרופטת וישנה, כבר המון ילדות זרקו אותה.
ובוב, כל פעם מחדש מוצא אותה, חופף לה את השיער  החום ושם
ספריי  שיבריק, מלביש אותה ומחזיר אותה. אבל עכשיו לולו כבר
ממש עייפה היא כבר לא רוצה ללכת לאף אחד. יש בובה חדשה במפעל
שלה. 20 שנה לולו ממיינת מכסים של קרם לפנים, קרם לעיניים, קרם
לשפתיים, (לפעמים גם קרם לעיצוב ירכיים - אבל זה נדיר), 20 שנה
והיא כבר מומחית.
היום היא הגיעה.
המנהל הסתכל עליה והזיז את הראש שלו מ-ל-מ-ע-ל-ה עד ל-מ-ט-ה
ובחזרה ונעצר באמצע קרוב יותר לראש.  "שלום". העמיד אותה לפני
לולו ואמר ללולו שלום.
בוב לוקח את לולו, חופף לה את השיער ושם לה ספריי, שיבריק,
מחליף לה בגדים ומחפש לה מקום. לולו לא רוצה. לולו רוצה לעמוד
במקום שלה. וכל השכונה עייפה וכבר מאוחר וכולם סגרו את העסקים
שלהם. לולו הולכת חפופת שיער ברחוב, עושה סבוב וחוזרת לאותו
מקום, שבו התחילה. מרחוק מגיע אור, הבית הורוד. לולו מחטטת
בתיק שלה ומוצאת את הכתובת למסיבה.
לתוך הבית  הורוד נשפכת קרן שמש אחרונה. הבית צר ולו שמונה
קומות שנשטפות כולן באור אחרון של יום.   הבובה הגיעה!
השעה 18:30, הבית  מנצנץ באור דמדומי השמש, הכל יפה ומתוח אבל
בפנים ישנה סערה, הכל מתכוננים לקראת המסיבה. 8 קומות רוגשות
ונחפזות לקראת המ-סי-בה.   ובקומה השמינית -  ברברה בובה
נרגשת. היום זו פעם ראשונה שיציגו את הסלון החדש לאורחים שלה
ואלו, כמובן יתפעלו וישאלו מיני שאלות של חולין.
במטבח נמצאות רוזה הטבחית ודברה החדרנית, שנחלצה לעזרתה -
שתיהן רוקחות את קוקטייל הקסמים. ריח מתקתק של פטל ותות מטייל
לו באויר המטבח, חומק דרך החלון ומטפס עד למיטה של ברברה.
ברברה, שפתיה נפתחות לכדי חיוך קטן החושף טור שיניים לבנבנות
ומסוטטות. הריח נעים לאפה הקטנטן והיא, בלחיצת כפתור קטנה,
מאשרת את הקוקטייל.
בחצר הגנן סידר את כל האבנים בטורים מדויקים, גזם את השיחים
והוא כמעט מסיים לצבוע את כל הפרחים בורוד מתקתק. השומר דואג
לחניון, שם כבר סומנו מקומות החניה, לכל מכונית המספר והמקום
שלה, כי הרי אין אורחים בלתי קרואים, את כולם מכירים. ברברה
בובה מוכרת, בובה מפורסמת. ג'וליה המזכירה בודקת בפעם האחרונה
האם כל אורח יודע מה עליו ללבוש. וכמובן שהסלון ערוך ומוכן,
הסלון החדש  - כמוהו עוד לא נראה במחוזותינו, מימין  חלונות
משקיפים על הגינה, במרכזם בריכה עגולה לכל המעונין. ובעומקו של
הסלון, כמו בעומקה של אישה - נמצא הלב. לב המסיבה, ליבה של
ברברה, הלב הפועם בעוצמה ובקצב מדויק. מסביב לרחבת הריקודים
הגדולה, ספות עור ורוד מבהיקות ביופיין ובניקיונן כמובן,
מעליהן משמאל, חלונות המשקיפים לעברה השני של העיר, לרחוב
3589.
ברברה כולה ריגושים, השעה כבר 19:00 הבית ערוך ודרוך וברברה
ניגשת לבחור שמלה. לפניה נפרשת שורה ארוכה של שמלות, מקצה חדר
אחד ועד קצהו השני. לכל שמלה יש סיפור, כל שמלה היא אישיות, כל
שמלה מבשרת הרגשה ולכל שמלה ישנה מחשבה. וברברה, שכל השמלות
כמו נתפרו עבור גופה היחיד והמיוחד, חיוך מתקתק פרוש על פניה,
הנפת אצבע קטנה ונבחרת השמלה. שמלה עשויה שכבות שכבות של בד
שיפון מתנפנף ורצועות משי עוטפות אותו, כל שכבה בגוון ורוד
חדש, אולי עשרה גוונים  והשמלה תופסת נפח גדול. מדגישה את
מותניה הדקיקות ומתלבשת עליהן כמו כפפה ליד. בחלקה העליון
שזורים חוטי זהב וחרוזים ורודים המעטרים את חזה המעוצב,
שמתנוסס בגאון מעל לכל. המחשוף נשפך כמו לב בין זוג שדיה
הזקורים, כתפיה חשופות ומדגישות את שלמות הגוף. צווארה הלבן
והארוך מתוח כמו ברבור צעיר ועליו ציצית ורודה משובצת יהלומים
סביב סביב. שערה הבלונדיני גולש על מורדות גבה המוצק גלים גלים
ברכות מפתיעה. על פרק יד ימין מונח שעון זהב שספרותיו ורודות
וביד שמאל פרח ורוד. היא מזדקפת ומתמתחת, רגליה הארוכות נחשפות
במלוא הדרן. על ירך שמאל מהודק לו סרט תחרה ורוד, אך זה אינו
גלוי לכל אורח. היא נועלת נעליים ורודות עם עקב גבוה.
הקוסמטיקאית בדרך, אך לפנים כמו של ברברה אין הרבה להוסיף, קצת
סומק, שפתון ורדרד וריח ורדים ניתז באויר.  ברברה בובה מושלמת.
בכל המראות היא נראית נהדר, מלפנים, מאחור וכמובן מהצדדים, "כי
הרי אם את לא blond  , לאן את כבר יכולה להגיע בעולם?"
השעה 20:30 וראשוני האורחים מתחילים להגיע, כמובן שברברה אינה
מקבלת את פניהם, שהרי יופי שכזה חייב להחשף בפני קהל רב וברגע
השיא. ברברה בובה ארוזה. הספר והקוסמטיקאית עוטפים אותה יפה
בניילונים וקושרים בסרט ורוד. האורחים נכנסים זוגות זוגות, 50
נשים ו50 גברים ועוד אשה אחת - לולו. מלצריות חביבות בשיער
בלונדיני מגישות מהקוקטייל - לנשים שהן בובות. ולגברים מוגש
ויסקי קר ומשובח. ישנם כמה גברים אמיצים הטובלים רגליהם במימי
הבריכה התכולים וצחוק ניגר מגרונם, מתגלגל ומפתה.
ברברה בתוך ניילון, כולה שלמות ונקיון, צחוקם של הגברים נישא
באוזניה ורעד קל עובר בגופה. היא חושבת לעצמה, איך לפני כמה
שנים אמר לה גבר " ברברה לעולם אל תבכי מגבר - never ". וברקע
נשמעת מוסיקה קלה וקופצנית והאורחים שפניהם תדהמה מיפי הסלון
פוצחים בריקוד קל, ממעל, כדורי מראה מסתובבים ומהתלים בקהל
הרב. ובאויר השאלה   "היכן ברברה?" בפינת החדר עומדת אשה עם
שיער חום וחיוך רך ומבויש. היא באה לבד. לא אמרו לה שלכאן כולם
באים בזוגות, שלכאן באים ורודים וורודות, שלכאן באים נכונים
ונכונות, שכאן כולם רזים ורזות. לולו עומדת בפינה, בפיה קשית
ורודה מפלסטיק. טיפת רוק מהפה שלה נשפכת דרך הקשית על הרצפה.
בדרך היא עוברת ומלטפת את קצה המכנס שלה ומשאירה שם כתם קטן
ורטוב. לולו מביטה לכל עבר. ומסביבה התרגשות רבה , שמחה,
ריקודים, שתיה ומתח רב.  "היכן ברברה?"  ובשעה היעודה  - דממה.
ולפתע כמו מתוך חלום, כמו הירדן שנבקע לשניים, כמו ים סוף
שנחצו גליו, במרכזו של סלון הפאר  -  ברברה!
בקהל נשמעת אנקת תדהמה, הנשים פוקחות עיניהן וקשיות הקוקטילים
נתקעות בגרוניהן. והגברים, כדרכם של גברים, משקלם עובר מרגל
לרגל, האגן מתחיל לזוז ומקל הקסמים תופס נוקשות ובטחון. ברברה
בחיוך מושלם מסמנת לאחד הגברים להתקרב וזה כמובן ניאות מיד,
הוא מתחיל לפתוח את הקישורים הורודים והרצפה מתמלאת בסרטים
רכים, עוד גבר מצטרף ושניהם מתחילים לפתוח את הניילון. תחילה
יד ימין. עוד שלושה גברים נחלצים לעזרה. הנשים עדיין נפעמות.
יד ימין לבנה, רכה וענוגה משתחררת ומחיאות כפיים רמות נישאות
בסלון החדש. אחריה הכל כבר יותר  מהר, כמעט כמו  בלידה, יד
שמאל, רגל, רגל, ראש, צוואר והחזה. כל גבר אוחז באיבר. האגן
עדין מנוילן. גבר ששי מגיח ובתנועת אגן זריזה כשמקל קסמים זקוף
לפניו משחרר את אגנה של ברברה וזו חיוכה גדל וצחוק קטן משתחרר
בעונג. לולו עדין בפינה, חיוך מבויש על פניה וגם קצת גאווה, כי
הרי זו החברה שלה - בר-ב-רה. היא מביטה בעיניים שלה החומות
לעבר הבובה ומפיה משתחררת אנחה. מבטי הגברים מסתובבים כולם
ולולו רואה מולה 50 זוגות עיניים - כחול, ירוק, חום, צהוב
ואפילו אחד בסגול.  
"Good evening וערב טוב לכולם.
I'm so excited לראות אתכם.
כולכם כל כך יפים ויפות, ורודים וורודות,
" It's so amazing, I'm in shocked .
לולו שעומדת בפינת החדר מביטה ימינה ושמאל , החיוך שלה מתכווץ
והיא תרה בעיניה אחרי ארתור שמסתובב חופשי ולבד.
"thank you, thank you very much, thanks for you, thanks for
her, thanks for you over there "
ברברה, מבטה נעצר בפינה של החדר. העיניים שלהן נפגשות ומין קו
סגלגל של מבוכה עובר בין העיניים התכולות לאלו החומות.
"כמעט ולא יכולתי להגיע הערב,because  הייתי מאוד עייפה". היא
מביטה בלולו ומגניבה חיוך מהורהר לעברה. "העבודה במפעל פשוט
מטריפה", לולו משפילה מבט וידיה מחפשות תעסוקה לדקה הקרובה.
בעיניה היא רואה גבר מציץ בה. ארתור. "מחר אני אהיה שם כבר
מלכה". לולו פוכרת באצבעות יד ימין וביד שמאל היא מסלסלת קווצת
שיער מראשה. "יש לי שם חברה מתוקה". לולו חומקת החוצה, דמעה
שקופה מתגלגלת על הפנים המלאות שלה. החיוך הרך הופך קשה והיא
ממהרת לעברה השני של העיר, לרחוב 3589.
המוסיקה חוזרת. ברברה כמובן במרכז. המוסיקה מתנגנת בעבורה,
המשקאות מוגשים כרצונה, הגברים רוקדים לפניה והסרטים מוקרנים
לבקשתה. אין נפלא מהמסיבה של ברברה. מידי פעם היא עולה לבמה,
שקט. כולם נעמדים יפה וזקוף וברברה שכולה הוד והדר  מזמינה
לולס, בוחרת לה גבר, ועוד חמישה רבים על הזכות.
קוקטילים ורודים      לבובות.
ויסקי קר                    לבובים.
והבובה ברברה   -     מאושרה!
היא נפרדת מכולם בשלל חיוכים, רגל אחת מועדת, החיוך שלה נשאר
יפה. לילה טוב, הכל נהדר!
האורחים מוחאים כפיים, איזה יופי! איזו שלמות!
ברברה עייפה, רגליה כואבות, הציפורן השלישית נשברה לה במסיבה.
בפיה שאריות עוגיה, היא מלקקת את שפתיה במהירות, מנסה לעלות על
קצות אצבעותיה מהר מהר לקומה השמינית. הקוסמטיקאית מחכה לה
במסדרון עם בקבוק לק בידה האחת וקרם לפנים בשניה. ברברה בובה
מטופחת, רצה מהר במדרגות, הספר מצליח לתפוס קווצת שיער וזו
נשארת צמודה למספריים ללא ברברה.
נעצרת. לפניה דלת - קומה 8. מאחורי הדלת - ארתור. כולו שרירים
וטיפוחים. גופו מושלם, שכוב על המיטה הגדולה, שריחות בושם
עולים ממנה. הבו-בה שלו מיד תגיע והוא מוכן. הדלת נפתחת.
ארתור,  חיוך מרוח על פניו, "שלום בו-בה שלי". היא נכנסת לחדר
השינה, מתכופפת, מאוננת, מתיישבת, מסתרקת, מתפשטת, מתחרמנת,
מתלבשת, הכל בסדר! ארתור כמובן מרוצה, עם בובה שכזו, nothing
could happen , כך שאפשר להמשיך. היא מסתובבת, מתכופפת,
מתנדנדת, מתלבשת, מתפשטת, מתרגשת. ארתור כולו נרגש, הוא מתפשט,
מתלבש, מתפשט, מתאנפף, מתרגש, מגשש, ממשש, מחשש. הכל בסדר!
מסתובבים, מתנדנדים, מי למעלה מי למטה, רק אני אני ואתה, נד נד
נד נד, רד עלה עלה ורד. מתכופפים, מאוננים, מתיישבים, מסתרקים,
מתלבשים, מתחרמנים, מתפשטים. הכל בסדר. הוא נוגע, היא צוחקת,
הוא פוצע, היא רועדת, הוא גוהר, היא לוחשת, הוא חודר, היא
נושכת, הוא גומר, היא מתהפכת. הוא למטה, היא למעלה, הוא צורח,
היא גונחת, הוא פורח, היא צונחת, הוא שוכח, היא קודחת, הוא
בורח, היא סולחת. הכל בסדר!
ברברה - בובה של אישה.
באר. השעה 02:00 המקום עמוס. היום הגיע אורח חדש. לפני שעה הוא
נכנס, על פניו ארשת ריקנות וגופו רפה וחסר הבעה. ארתור מבקש
מרטיני. סטנלי שמכיר כבר הרבה טיפוסים, אינו מתרגש ומכין
לארתור את המשקה. ארתור על הבאר, ראשו בין ידיו ובין רגליו
תחושת ריקנות. בוב וג'נט רוקדים, פמלה לבושה בהידור ורדרד,
מחייכת ומסורקת למשעי. ג'ון גאה באשתו הורודה הוא מחבק  ומנשק
אותה. אדוארד הגיע סופסוף עם אשתו וזו אפילו מרוצה. שניהם
נבוכים אבל משגרים חיוכים מנומסים לכל עבר. הם לא רבים כבר
כמעט יממה. סטנלי פונה לארתור ומציע לו ויסקי "לגברים שאוהבים
בובות" הוא מסביר לו. ארתור גבר נבוך ומבולבל. ככה פתאום זה
קרה לו היום. וארתור, גבר שמכיר בובות, אינו מכיר את התחושות
הרכות. עיניו מופנות לעבר דלת הכניסה, הוא רואה אותה נכנסת
לבאר. אשה קטנה עם שיער חום ופנים עגולות. נכנסת ועומדת ממש
ליד הדלת. היא ניגשת לבאר, מזמינה מי טוניק ומתיישבת על כיסא
קטן בפינה. ארתור, מבטו נעוץ בה והוא מתקרב לפינה. לולו שכבר
ממש עייפה, עוצמת עיניים ומקשיבה למוזיקה הבוקעת מארבע פינות.
מידי פעם היא לוגמת לגימה קצרה מהכוס וחוזרת להקשיב וארתור,
שעיניו נעות בכל הכיוונים, מתקרב אליה, מתכופף לעברה ואויר חם
עוטף את פניה של לולו. שפתיו נצמדות לשלה  בתנועה קצובה
ומתוכננת ולולו מרגישה את כל הגוף שלה רועד ומתרגש. חום מציף
את גופה והנה הלשון שלו נוגעת בשלה. לולו מצחקקת, הכוס נשמטת
מידה וארתור בתנועה זריזה תופס ומשקה את לולו בחזרה. לולו בובה
אהובה. ידיים נכרכות סביב צווארה, מלטפות את כל גופה מהראש ועד
הרגלים, ליטופים ארוכים ונעימים ולולו שכבר כל כך עייפה מתמסרת
לליטוף ובעיניים העצומות שלה לוחשת מילים של אהבה. ארתור ממשיך
בקצב אחיד ובאותה עוצמה ללא שום הבחנה ולולו כמו בתוך חלום,
מרגישה את העננים מלטפים את הגוף שלה.
בלילה לולו ישנה חזק. הגוף שלה עירום ורך, הכל שקט ברחוב
3589.
ובקומה השמינית של הבית הורוד, יושבת בובה עירומה. הרגליים שלה
פשוקות כל אחת לכיוון אחר, הגב כואב לה מרוב התנועות והבטן גם,
השיער שלה לא מסורק והאיפור מרוח לה על הפנים. כל הבגדים
זרוקים על הרצפה וברברה גם כן. ברברה בובה מפורקה.
היא תופרת לעצמה שמלה ורודה וכובע ורוד, את הנעליים היא צובעת
בעפרון ורוד ועל השפתיים היא מורחת קצת מיץ פטל שנשאר. ברברה
מוכנה למחר, השמלה מכסה את כל השברים, הנעליים קצת גדולות.
בובה מחלקים בבגדים מהודרים. המיטה מוכנה לקראתה, כרית ושמיכה
מחכות לה. ברברה נשכבת לבדה. מחר היא שוב תעשה מסיבה.