[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אני מתבוננת במראה מסירה את האיפור מתכננת את מחר, נשכבת על
המיטה ופתאום שומעת סרנות  מהטלוויזיה ורואה חיילים מועברים
במסוקים לבתי החולים בחיפה ומתחילה לרחם אליהם ועל משפחתיהם,
מודיעים על פלישה של הערבים לשטח הצבא הישראלי תוך התעלמות
מהחוזה שנחתם ב1951, נערך שם קרב בין שני הצדדים, והקרב הסתים
לטובתנו למרות שבקרב אין מנצחים כולם מפסידים, ופתאום הטלפון
בבית מצלצל.
אוי לא כך השיחה מסתיימת בניתוק, אני לוקחת את המפתחות לאוטו
ויורדת למטה במהירות מתניעה את האוטו, ונוסעת בטיל לבית
החולים, אני רצה במסדרון מגיע למיון ושואלת את המזכירה איפה
מוטי היא אומרת לי לחכות עד שהרופאים יבדקו אותו ולאחר מכן היא
תוכל להגיד לי איפה הוא הבנתי שזה משהו רציני התחלתי לצעוק
עליה כאילו שהיא אשמה, היא אומרת לי לחכות  אבל אני לא יכולה
אני חייבת לדבר איתו לראות אותו, נתנו לי תרופות הרגעה לא זה
עזר לי ישבתי שעה שלמה בחדר ההמתנה כססתי את כל הציפורניים שלי
חשבתי שעברה יממה שלמה וזה בסך הכול הייתה שעה, המזכירה אמרה
לי לגשת לחדר מס 36 אני נכנסת לחדר אני רואה רופא, הוא מסתכל
עליי אני רוצה לדעת מה קרה לו והוא לא מדבר הוא רק מסתכל עליי
במבטים של רחמים, התחלתי לצעוק, שיגיד כבר מה קרה הוא התחיל
לדבר הוא אמר שמוטי באמצע ניתוח לב ואי אפשר לדעת מה יהיה כי
הלב חלש מאוד, לא ידעתי מה לעשות לא יכולתי לזוז הוא אמר לי
להודיע להורים שלו, לעזאזל איך אני יכולה אני אפילו לא זוכרת
את השם שלי עכשיו, הוא הודיע להוריו הם באו הם התחילו לשאול
אותי שאלות, לא יכולתי לדבר רק רעדתי הם הבינו שהמצב לא טוב ,
דמיינתי מה יהיה אם הוא ימות חשבתי לי שאם הוא ימות אני אתאבד
ואבקש שיקברו אותי לידו, אני ידעתי שאסור לו ללכת לקרבי אני
ידעתי מספיק אח שלו מת מזה. לאחר 24 שעות של סיוט הודיעו לנו
שהניתוח עבר בהצלחה וצריך לחכות,  אלוקים תודה אמרתי לעצמי זאת
הקלה, נכנסתי עליו לחדר ולא יצאתי משם עד אחרי שבוע שהוא
התעורר ישנתי לידו ודיברתי איתו כשהוא היה מחוסר הכרה, ליטפתי
אותו בכל חלקי הגוף, הקראתי לו סיפורים עד שהוא יתעורר לאחר
שבוע  וחזר הביתה לא עזבתי אותו לרגע הייתי איתו. באחד הימים
נרדמנו ופתאום הוא והתחיל לרעוד ולצרוח מכאבים  הזמנו אמבולנס
נסעתי איתו ועוד הפעם הסיוט חזר אמרו לי שהוא בניתוח והלב שלו
חלש עוד הפעם אותו סיפור חשבתי שאני אקבל התמוטטות עצבים,
נכנסתי עליו לחדר אני לא זוכרת עם היה מותר או אסור לו ואז אני
שומעת את  הצליל כשאדם מת אני צועקת רופא , אחות אף אחד לא נגש
לעזור לו התחלתי לרוץ לחפש רופא אף אחד לא היה שם בבית
החולים,סגרתי עיניים ואז שוב פתחתי ואני פתאום רואה אותו לידי
שוכב במיטה ואני איתו וזה אמצע הלילה ולאחר כמה רגעים הבנתי
שזה היה חלום אוי לא.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לפעמים כשאתה
עומד בתור
למכולת אתה
מבין- אם היה לך
ריח ממש ממש רע
מהפה היית מגיע
יותר מהר
הביתה.




קומיצה מנומס
מהסינוסים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/6/04 20:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ויקטוריה ברכין

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה