ילדים יפים,
שוכבים,
בקברים רחוקים.
פרצופים,
ברחובות,
וכולם נראים כמוך.
אימהות,
קשה לראות את הילדים שלכם הולכים.
לא חוזרים.
מלחמות קדושות,
מלוכלכות,
שואבות חיים.
נותנות כאב,
בתמורה.
מה שנשאר,
זה חור גדול,
שהולך ונפער.
ותפילה,
הלוואי ויכולתי לזכור את פרצופך,
מספיק בשביל לצייר אותך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.