לא מזמן יצא לי להדריך בטיול ילדים בכיתה ד'. עכשיו, יש לילדות
קטנות קטע כזה שהן חייבות לציין כל דבר שהאוטובוס עושה.
עכשיו, האוטובוס עושה סיבוב- כולי מתהפך, בא לי להקיא ואז
הפקצ"ה הקטנה שיושבת לידי צורחת בתוך האוזן שלי "האוטובוס
מסתובב!" עוד לפני שאני מתאושש, עדר של עיזים חוצה את הכביש.
האוטובוס עוצר ואז אני קולט שהאמהות, בלי לשים לב, מושפעות
מהילדות הקטנות והמציקות שלהן ואני רואה כמה אמהות אינפנטיליות
שאומרות "תסכלו, הנה עיזים!" עכשיו, כאילו, מה?! לא, מה?!?!?!
מישהו על האוטובוס לא שם לב שיש שם עיזים?! וגם בכלל, ממש
מעניין אותי שיש שם עיזים, האצבע הקטנה ברגל שמאל שלי ממש
רוטטת מרוב עניין...
עכשיו, מילא אם זה היה נגמר בזה, אבל הבעיה היא שכשהן גדלות זה
לא משתנה... כשאתה נוהג ולידך יושבת אישה (וזה עוד המקרה הטוב
כי במקרה הרע היא זאת  שנוהגת...) היא צועקת לך "ימינה!" ואיך
שאתה פונה ימינה מגיעות הצעקות "למה פנית ימינה?!" ואז אתה
עונה לה "אבל את אמרת לי לפנות ימינה..." והיא עוד עונה לך
"אני אמרתי לך לפנות ימינה?! מתי אני אמרתי לך לפנות ימינה?!
אני רק ציינתי שיש כאן פניה ימינה..." ויש גם ת'קטע של
"ווואההה!!!!!!" ואז אתה בולם ככה שזה שמאחוריך כמעט נכנס בך,
אבל זה לא מה שמשנה לך באותו רגע כי לפי ה-"ווואההה!!!!!!"
שאשתך כרגע דפקה אתה כבר רואה ת'צמך בסרטים שאתה מקלף גופה של
זקנה מהכביש, שורף אותה עם האוטו ויורד למחתרת. אחרי שאתה מגלה
שאין לך זקנה מתחת לגלגלים ,אתה שואל את אשתך "מותק מה קרה?"
ואז אתה מקבל ת'תשובה הכי מעצבנת שיש: "ראית איזה פרפר חמוד
עבר ממש לידינו?"