New Stage - Go To Main Page

עידו הראל
/
אסירים

האסירים נעים באותם מעגלים,
מעגלי השגרה.
הם לובשים חליפות של מליון דולר
ולא יכולים להזיז אצבע.
מטילי ברזל קטנים של משחקי מנהלים נוצצים
שומרים עליהם שישארו במקום.
המזגן משמר אותם כאילו היו גרגרי חומוס בקופסא.
האסירים לובשים תלבושת אחידה
ולרגליהם רצפת שיש לבנה
ולא אמא אדמה .
הוסהר בא מדי פעם ומאכיל אותם סושי
ואחר כך הם חוזרים לעבודה.
יושבים ימים כלילות במשרדיהם
עם ניירת חונקת אין סופית,
מפלצות מנייר .
מחשבים בולעים כל שביב של תקווה,
והשערות הלבנות מתרבות על ראשם .
הקרחות גדלות ,
הגוף מתדלדל
ובוגד בהם .
הם מתים מדום לב באמצע ישיבה חשובה,
וכל הכסף מתפזר בחלל האויר הריק
שהם השאירו.
כי הם היו אסירים,
והם אפילו לא יכלו לרצות את עונשם.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 19/1/03 3:15
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עידו הראל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה