"לא שכחתי, כשאחזור, אביא לך מתנה", כך הבטחת .וגם אמרת לי
שבצבא קשה, שיש שם טירונות , ושכל חייל וחייל חשוב, שכולם
שומרים עלי, רק עלי, ושאף אחד מהחיילים שלנו לא ייתן שאני
אפגע. הבטתי בך ואז עניתי, "גם אני אביא לך", תמיד תמיד,
כשדיברת והיללת את הצבא הסתכלת עלי במבט רציני שאומר: "כל מילה
שלי נכונה", תמיד היה לך את המבט הזה כשדיברת על הצבא, וכל פעם
מחדש אני האמנתי, ותמיד תמיד זכרתי, החיילים מגנים ,החיילים
מגנים.
אני זוכר את היום ההוא שבאת ואמרת לי שהשרות שלך אוטוטו נגמר,
שיש רק עוד חודש וזהו, והוספת בדיוק ליד הדלת, "לא שכחתי,
כשאחזור, אביא לך מתנה", אני זוכר שהאמנתי, ובלב הוספתי גם,
"גם אני אביא לך".
וגם אז כשהתגייסתי היה קולך קצת מעומעם, "לא שכחתי, כשאחזור,
אביא לך מתנה", אני זוכר אז שבטקס כשעמדתי בשורה לעצמי בלב
מלמלתי, "גם אני אביא לך".
ועכשיו, כמעט תריסר שנים אחרי, כשהצבא אותי שולח ואומר בהצלחה,
היום ההוא שב ועולה בי
זיכרון של יום אחד, היום ההוא שבו אמרת לי, "לא שכחתי,
כשאחזור, אביא לך מתנה", וחיוך קטן עולה בי, הפנים גם מחייכות,
חיוך קטן אך גם דמעה. מתנה אז לא קיבלתי, השארת רק תמונה,
תמונה שלנו יחד משחקים קצת בגינה, תמונה וזיכרון זה כל מה
שנשאר, אז בקול יציב אמרתי, "גם אני אביא לך, גם אני אביא לך".