האפור בין גומות האושר,
לבי אל מול לבך,
הולמים בקצב מטורף.
מה להן,
לשעות הגנובות,
שאוהבת אותן כל כך?
לא פסגה,
לא מחיר,
לא אהבה,
לא תשובה,
רק גוף עלם בעלמה,
למה?
מגע,
קרוב לאלוהות,
גנוז,
מתקתק עד כאב.
כל אשר רציתי לומר,
עף עם מבט אחד.
הסומק ועיני המצועפות,
יוכלו לומר הרבה על אותן הדקות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.